Leo Moreno

28

קמתי בבוקר וראיתי את ליאו עוד ישנה מולי, עדיין מחבקת אותי. היא נראית כל כך רגועה כשהיא ישנה... לא הערתי אותה, רציתי להישאר ברגע השקט הזה עוד טיפה. ליאו נראתה ממש חמודה ישנה, לא התאפקתי וצילמתי כמה תמונות. היא התעוררה, כנראה מהתזוזות שלי והסתכלה עלי בשקט.
"בוקר טוב" צחקקתי. היא נשארה בשקט ופשוט הסתכלה עלי בחיוך קטן ורגוע.
"את שקטה הבוקר" אמרתי אחרי כמה זמן. שהיא פשוט בהתה בי ככה.
"אני שמחה לקום ליד הבחורה הכי מושלמת שאני הכי אוהבת בעולם, אני רוצה להנות מהרגע הזה" היא אמרה בשקט. "ואני גם ישנה איתך ממש טוב אז בפעם הראשונה בחיי אני לא קמה בהרגשה שאני רוצה לרצוח את כולם" היא צחקקה.
נשארנו ככה בשקט לכמה דקות, עד שליאו קמה מהמיטה והלכה להתארגן.
"לאאא למה את מתלבשת???" התבכיינתי כשראיתי שהיא מוציאה בגדים מהארון.
היא צחקה והביאה גם לי מכנס קצר וחולצה שלה, אני מאוד אוהבת ללבוש את הבגדים שלה כי הם גדולים וספוגים בריח שלה. היא התקרבה אלי נתנה לי נשיקה קטנה, "אני יורדת למטה להכין לנו ארוחת בוקר. תתארגני ותבואי כשבא לך" היא אמרה ויצאה מהחדר.
קמתי והלכתי לשירותים, הסתכלתי במראה ואני חייבת להגיד שהיה לי ג'אמפסקר קטן. השיער שלי היה מבולגן לגמרי כאילו יצאתי הרגע מבית משוגעים. הסתרקתי וצחצחתי שיניים, ובאמצע שהתלבשתי שמתי לב שזה לא מפריע לי שאני בלי איפור בכלל, בלי מייקאפ או מסקרה, וזה לא משנה לי, כאילו אני מרגישה בטוחה מספיק שליאו תאהב אותי ותמשך אלי גם ככה. זה לא כמו מערכות יחסים קודמות שלי שהייתי דואגת לקום מוקדם, לסדר את השיער ולהתאפר קצת כדי להיראות טוב בשביל אותם בחורים, חשבתי שהם לא יאהבו אותי אם הם יראו אותי... ככה.
אבל עם ליאו זה פשוט אחרת, זה שונה מכל מערכת יחסים שהיתה לי.
ירדתי למטה ובאתי למטבח לחבק את ליאו.
"היי בייבי" היא אמרה.
"מה את מכינה?" שאלתי אותה.
"אחיות שלי אוהבות לקרוא לזה 'כריך מפונפן'. לחם עם גבינה, פסטו, עגבניות וסלמון מעושן. אני אוהבת את זה וזה גם מאוד בריא" היא אמרה.
"וואו נשמע טוב..." מלמלתי. יכול להיות שהאוכל של ליאו יותר טוב ממסעדות?
"אולי תעברי לגור איתי?" היא שאלה אחרי כמה שניות של שקט. זה תפס אותי לא מוכנה, בפעם האחרונה שגרתי עם הבן זוג שלי זה היה ממש רע וברחתי בחזרה הביתה. זה אומר שאם הוא משלם על שכר הדירה זה סקס מתי שהוא רוצה, אני יוצאת רק אם הוא מסכים, ובכללי חייה בתנאים שלו. ואם לא, זה היה נגמר רע. כאילו, פנס בעין-רע.
"א-אני רוצה לחשוב על זה..." אמרתי בשקט.
"אוקיי בייבי. גם לא חייב דווקא פה, פשוט תחשבי על הרעיון של לגור ביחד. אני מבטיחה לך שאיזו טראומה שלא תהיה לך מפעמים קודמות לא תחזור על עצמה. אני יודעת שאת אולי לא מוכנה, אבל אני אקשיב לכל הסיפורים שלך, הטראומות והפחדים, אם תרצי מתישהו לשתף אותי. ומי שאת רוצה, כל מי שאת רוצה, רק תני לי שם והבן אדם מת. אוקיי?" היא אמרה. חיבקתי אותה חזק יותר ונתתי לה נשיקה קטנה, התלבטתי אם לספר לה או לא. הרי... אם אני רצינית לגביה, אני צריכה לספר לה על החוויות האלה שמהוות חלק כל כך גדול ממני, לא?
"אני לא יודעת מה אני חושבת על זה... הבית שלי זה המקום הבטוח שלי. אני לא חייבת לפתוח לאף אחד את הדלת. אני לא צריכה לבלות שם כל שנייה מהיום ליד בן זוג רעיל עם אקדח. אני לא לכודה עם אף אחד, אז אני לא יכולה להיפגע..." סיפרתי בקול שקט. "אני גרתי עם מישהו שאהב את השליטה שלו עלי ולקח את זה רחוק מדי, ולהיות איתו באותו בית היה ממש קשה. זה קרה גם קצת לפני אבל פחות קצוני, אז זה פשוט נושא קצת טראומתי עבורי..." המשכתי.
"כמה זמן הייתם ביחד?" היא שאלה.
"גרתי אצלו בערך חצי שנה ויצאנו קצת לפני, את יודעת, כשאתה צמא לאהבה שלא קיבלת בחיים אתה לא יכול להיות בררן." אמרתי בעצב קל.
היא הקשיבה לי בשקט. "האימא הנרקומנית שלי עזבה כשהייתי בת 12, אבא היה הרבה בעבודה ואני הייתי ילדה ענייה ובודדה שלא קיבלה אהבה מההורים או יחס טוב מהסביבה שלה, אז לא יכולתי לראות באיזה שלב זה כבר לא אהבה" אמרתי. "עכשיו את מבינה קצת יותר את הבעיות אמון?" צחקקתי.
"אוולין." ליאו אמרה ברצינות והסתכלה לי בעיניים. "אני לא כמו מאף אחד מהגברים האלה ואני יכולה להבין אם את עוד לא מאמינה בי. זה בסדר. אני רק רוצה להבטיח לך שאני בחיים לא ארים עליך יד ואת תקבלי ממני את ההערכה שמגיעה לך. אני רוצה לגור ביחד כי אני רוצה להתעורר לידך כל בוקר ולחבק אותך כל ערב כשאני הולכת לישון, אני רוצה להיות לידך ולדאוג שאת אוכלת טוב ומרגישה טוב. אני אוהבת אותך אוולין, ובמקרה שלי זו אהבה אמיתית" היא אמרה ברצינות. "אני יודעת מה הערך שלך בדיוק כמו שאת יודעת אותו. אני מכבדת אותך ואוהבת אותך, אז אל תפחדי ממני." היא המשיכה.
עיבדתי לאט את מה שהיא אמרה ופתאום התחלתי לבכות.
"מה בייבי למה את בוכה??? אמרתי משהו לא בסדר???" ליאו מיד שאלה בלחץ וחיבקה אותי.
"לאלא להפך... מ-מה שאמת היה כל כך מושלם... בחיים לא אמרו לי דבר כזה..." אמרתי. "אני ל-לא מאמינה שהיה לי כל כך הרבה מזל לקבל אותך כחברה ש-שלי~" בכיתי. ליאו צחקקה בשקט וחיבקה אותי חזק יותר. "אני זו עם המזל בייבי" היא אמרה בחיוך.
אכלנו ארוחת בוקר ואז כמו זוג העצלניות שאנחנו חזרנו למיטה, ליאו עובדת ואני קוראת.
"על מה הספר?" ליאו שאלה אחרי כמה דקות.
"זה סיפור אהבה בין שני בנים, מלאך ושטן. המלאך היה מנודה בגן עדן ונפל לעולם של בני האדם, ושם הוא פגש את השד החתיך ביותר שמיד התאהב בו. המלאך הגיע ממקום שבו הוא מנודה ואף אחד לא אוהב אותו ישר למקום שבו יש לו חבר מושלם שאוהב אותו הכי בעולם... זה יפה, לא?" אמרתי.
"אבל זה לא מפריע למלאך שהחבר שלו שטן?" ליאו שאלה.
"זה האמת סיפור קצת יותר מקורי בז'אנר הזה... השטן לא משנה את האישיות שלו יותר מדי עבור המלאך הטהור שלו, כי המלאך מההתחלה לא היה טהור ומלאכי לגמרי, לא קיבלו אותו בגלל זה אבל השטן מקבל אותו וגם בגלל זה הוא אוהב אותו" הסברתי.
"באמת נשמע די יפה" ליאו מלמלה.
"באופן מעניין לסבית קתולית כתבה את זה" צחקקתי ושמעתי את ליאו מגכחת גם.
"זה האמת די הגיוני, אם בסיפור יש דמות שלא מקובלת בקהילה שלה" היא אמרה.
"מדברים על העניין... מתי את יכולה לבוא לפגוש את אבא שלי?" שאלתי אותה.
"מתי שאת רוצה. אבל אם אפשר מחר כי אני רוצה אותך לעצמי היום" היא אמרה וחיבקה אותי מהצד.
"אוקיי" צחקקתי. "אבל עד שאני הולכת לעבודה בחמש למשמרת ערב" אמרתי.
היא הסתכלה עלי לא מרוצה.
"משלמים לי היום, אני אוריד במשמרות שבוע הבא" צחקקתי ונישקתי אותה.
ליאו נשארה עם הפרצוף הלא מרוצה, נאנחה והמשיכה לחבק אותי.

אחרי כמה דקות במיטה שמענו צלצול בדלת למטה, ליאו נאנחה בקול וקמה, לוקחת איתה אקדח.
"תשארי פה" היא אמרה לפני שהספקתי לשאול מה קורה.
שמעתי את הדלת נפתחת, "קמילה!!!" שמעתי את ליאו קוראת בקול עצבני, הסתקרנתי וירדתי למטה לראות מה קורה מהמדרגות.
"את לא ענית לי אז באתי להזכיר לך את האירוע היום. קחי את אוולין ולכו לקנות שמלה יפה. ואני מביאה את חבר שלי." קמילה אמרה.
"א' כל, האם מותר להכניס אקדחים או סכינים? ב' כל, למה שתביאי את חבר שלך?" ליאו שאלה.
"אוקיי ליאו, לך מותר הכל. ואני מביאה את חבר שלי כי זה דייט טוב ויש עוגה." קמילה השיבה לה.
ליאו הסתכלה עליה בפרצוף לא מרוצה, "טוב בסדר אין לי כוח להתווכח איתך. ואם את מופיעה לי ככה מחוץ לבית עוד פעם את תקומי בבוקר לשיער חצי צהוב חצי ירוק. מבינה?" ליאו איימה.
"טוב טוב הבנתי. ביי אוולין!" היא נופפה לי ויצאה.
ליאו הסתובבה מיד והיתה מופתעת לראות שירדתי.
"א-את כועסת?" שאלתי בחשש.
היא נאנחה, "אני לא כועסת... אני מנחשת שירדת כי שמעת את קמילה... אבל אם זה מישהו אחר אל תסתכני." היא קבעה.
"אוקיי..." אמרתי. "ובמקרה שמעתי... שנחנו הולכות לקנות שמלה לאירוע?" שאלתי הנושא אחר ובחיוך גדול.
ליאו צחקה קצת, "כן בייבי אנחנו הולכות לקנות שמלה. רק היתי מעדיפה שתלמדי לדעת להשתמש באקדח או סכין קודם, את יודעת- רק ליתר בטחון אם את באה לאירוע של העסק שלי" היא אמרה.
הרמתי גבה, "נשמע מעניין" אמרתי, אני לא מתרגשת מדברים כאלה והלוואי שידעתי אותם בגיל 14.

היי נשמות טהורות! אני רוצה לדעת, הייתן קוראות משהו כמו מה שאוולין קראה?