Leo Moreno

59

בבוקר אוולין כבר הרגישה יותר טוב, היא ישנה עד מאוחר ואני קמתי להתאמן. שוב פעם החליטו להתקשר אלי באמצע האימון, זה היה מישהו מחברה קטנה שמשכירים בריונים לכסח אנשים. הייתי עושה אצלם קצת עבודות עד לא מזמן, רק לכיף ולספורט.
הם הסבירו שיש איזה מקרה שמתאים לי, זה נשמע כיף אז מיד הסכמתי לקחת אותו כי זה משהו שאני יכולה להשתעשע איתו הרבה.

עד הערב אוולין כבר לא היתה חולה ויצאנו לדייט.
הסברתי לה באוטו מה אנחנו הולכות לעשות אז יצא שהיא ממש התלבשה יפה לדייט הזה, עם שמלה קצרה עקבים ומעיל עור חום יפה, ובנוסף איפור ממש טוב ועגילים גדולים.
ואני... טוב אני תמיד לבושה בסטייל רב, הפעם עם מעיל עור טרנץ' בצבע שחור, גופיה לבנה ומכנס שחור מחויט.
אוולין ממש התרגשה אחרי שהסברתי לה מה אנחנו הולכות לעשות, אספנו את הפיצה והמשכנו לדירה.
עלינו למקום ודפקתי על הדלת, "משלוח!"
המטרה פתח את הדלת והסתכל עלינו מבולבל, "לא הזמנתי פיצה" הוא אמר.
"אני יודעת" אוולין צחקקה, היא דחפה אותו קצת ונכנסה לדירה, אני אחריה. היא התיישבה על השידה ושפטה את הדירה המבולגנת שלו, "תראו אם זה לגבי המשחק פוקר הזה אני אחזיר את החוב-" הוא התחיל לגמגם.
"ששש, תהיה רגוע" הוצאתי את האקדח שלי מהמעיל וכיוונתי אותו עליו.
הוא מיד נבהל, סימנתי לו להתיישב על הספה והוא עשה את זה מהר.
"וונדי סנדרס, מכיר?" אוולין שאלה.
הוא הנהן לאט.
"היא דחתה אותך בבר לפני כמה חודשים ומאז אוהב לעקוב אחריה לדירה בלילה, הא?" שאלתי.
הוא הסתכל עלי בפאניקה.
"ששש תהיה רגוע. אני רק צריכה שתבטיח שלא תעשה את זה יותר" אמרתי ברוגע.
"א-אני נשבע! אני לא אתקרב אליה יותר בחיים!" הוא קרא.
"יופי. סיימנו" אמרתי בקלילות.
הוא קם, "באמת? סיימנו?" הוא שאל בשמחה.
"כן בטח" חייכתי, ואז בהפתעה תפסתי לו בצוואר והצמדתי אותו לקיר.
"אם אתה תתקרב לילדה הזאת עוד פעם אחת אני אבוא לרדוף אותך בחלומות שלך עד שתדביק לעצמך את העפעפיים למעלה כדי שהן לא יוכלו להיסגר." אמרתי.
שחררתי אותו, "עכשיו נצלם קצת תמונות~" אוולין צחקקה והוציאה מצלמה דיגיטלית קטנה מהכיס שלה.

"רגע שאלה אחרונה..." הוא מלמל מהרצפה כשבאנו לצאת. "למה הפיצה?" הוא שאל.
"כי איזה אירוע לא יהיה כיפי יותר עם פיצה?" שאלתי כאילו זה ברור.

אחרי סשן הצילומים הלכנו למגרש סקייטבורד בשכונה הבעייתית קצת של ניו יורק, הוא היה מואר בפלורוסנטים גדולים בחושך ובילו בו כל מיני מתבגרים, חלקם מנסים להחליק ולהיראות מגניבים וחלקם סתם יושבים בצד עם חברים.
"וונדי?" ניגשנו לאחת הבנות שישבה עם חברות שלה, נערה שחומת עור עם צמות ארוכות, בת 16 ומחייכת לחברותיה.
"כן" היא השיבה לי.
"נייט מוסר ד"ש" אוולין אמרה ונתנה לה לגלול על הרול של המצלמה, לראות קצת תמונות של אוולין עושה פוזה למצלמה ומכוונת עליו אקדח ואז קצת תמונות שלו מכוסח על הרצפה.
"תודה!" היא קראה בשמחה וקמה לחבק אותנו, לאוולין היה יותר נוח עם החיבוק הזה ממני...
"את הגיבורה שלי" היא חייכה אלי, ברוב התמונות אני מאיימת עליו.
"אני הרבה דברים אבל לא פאקינג גיבורה" גיחכתי.
"את יודעת ליאו אני חולקת עליך בעניין הזה." אוולין אמרה לי ושילבה ידיים.
גלגלתי עיניים, יש הרבה דברים רעים שהיא לא יודעת שעשיתי.
אני אולי עושה דברים טובים לפעמים אבל גיבורה אני פאקינג לא.
אני פשוט בחורה גרועה שפוגעת באנשים קצת יותר גרועים.
הלכנו בחזרה למכונית, "את יודעת שאת הגיבורה שלי, נכון?" היא שאלה וחיבקה לי את היד.
"אני יודעת מלאך שלי" מלמלתי ונישקתי אותה.

בנות פרק הבא ספיישל!