Leo Moreno

49

נ.מ אוולין:
"נו ליאו את באה לרקוד???" שאלתי אותה בחיוך והחזקתי לה את היד, היא נראית לא מפוקסת.
"אני חושבת שאני אשאר פה, אני לא מרגישה כל כך טוב" היא אמרה.
"ליאו את מדאיגה אותי..." מלמלתי והתיישבתי עליה.
"אל תדאגי לי בייבי..." היא אמרה וחיבקה לי את המותניים.
"טוב תנוחי, אני הולכת לרקוד עם לונה" אמרתי וקמתי.

חזרנו למלון, ליאו עדיין נראה לא מרוכזת.
"ליאו את ממש מדאיגה אותי. מה קרה?" שאלתי.
היא נאנחה והחליפה לבגדים נוחים יותר, "זוכרת את אליוט חבר של ג'וני?" היא שאלה והנהנתי.
"אז אני אליוט וג'וני חברי ילדות, הם מהאנשים המועטים שאני באמת סובלת. אני אולי נראית לך לא מרוכזת עכשיו כי... אליוט סיפור לי שהסרטן חזר והפעם אין איך לטפל בו" היא אמרה את החלק האחרון בשקט.
מיד חיבקתי אותה חזק, היא לא התנגדה והחיבקה אותי בחזרה.
"א-אני מצטערת ליאו..." מלמלתי, לא ידעתי מה להגיד.
"זה בסדר. אנחנו אנשים חזקים" היא מיד התאפסה על עצמה והתנתקה. "זה תמיד היה ככה... כשהכל נראה טוב משהו חייב להידפק." היא מלמלה לעצמה והלכה לשטוף פנים.
"ליאו זה לא נכון..." אמרתי ובאתי אחריה. "אני לא יודעת אם זה עוזר אבל אני כולה להגיד שזה עובד גם הפוך... הרבה פעמים כשהחיים נראו לי בתחתית הצלחתי לראות את האור איכשהו. כמו איך שפגשתי אותך" אמרתי בחיוך קטן.
היא חייכה אלי בחזרה ונישקה אותי.
"ו-ואני רק רוצה להגיד שזה בסדר להיות עצובה" אמרתי בהיסוס קל, "גם עבורך" אמרתי, היא הסתכלה עלי לא מבינה ואז צחקקה קצת.
"את חמודה בייבי" יא חייכה ונישקה אותי שוב. "אני אוהבת אותך, יותר מהכל. מיה קארה" היא אמרה והסתכלה לי בעיניים.
"גם אני אוהבת אותך לואיזה" אמרתי בשקט מהופנטת מהעיניים שלה.
"רק לך מותר לקרוא לי ככה" היא נאנחה בכניעה.
"יש!" קראתי וחיבקתי אותה. היא צחקה ועזרה לי להוריד את השמלה ואז האיפור, עשינו מקלחת קצרה והלכנו לישון, מחובקות כמו תמיד. זה מרגיש לי טבעי ככה, למרות שמעולם לא היה לי דבר כזה.

קמתי בבוקר לפני ליאו, היום יש לה יום הולדת... היא אמרה שזה מוזר לחגוג 29 אבל אני חולקת על דעתה. כל יום הולדת הוא חשוב.
הלכתי לצחצח שיניים וסידרתי את השיער שלי, שמתי קצת בושם והחלפתי בגדים לחזייה ותחתוני תחרה אדומה. אני יודעת שכמו כל הגברים לליאו לא משנה מה אני לובשת וכל מה שהיא רוצה זה להוריד, אבל זה עדיין מרגש אותי ללבוש דברים כאלה לפעמים.
עליתי מעליה והתיישבתי לה על האגן, היא התעוררה לאט והסתכלה עלי בחיוך ערמומי.
"יום הולדת שמח..." אמרתי בחיוך מתגרה והתחלתי לזוז קצת עליה. היא הכניסה מהר סוכריית מנטה לפה- דבר מאוד מתחשב מצידה, היא החזיקה לי את התחת והתרוממה לנשק אותי, נישקתי אותה בחזרה והורדתי את החולצה שלה.
גנחתי לתוך הנשיקה כשהיא הידקה את האחיזה שלה, התנתקתי מהנשיקה ודחפתי אותה בחזרה לשכיבה.
הזזתי את השמיכה והתיישבתי בין הרגליים שלה, הורדתי לה את התחתונים והתחלתי לרדת לה, לעזאזל לרדת למישהי זה כמו לגשת למבחן כתיבה. אני צריכה לתכנן כל כך הרבה דברים מראש.
זה לא כמו גברים שהעניין מסביר את עצמו, אבל זה גם הרבה פחות מגעיל.
ליאו גנחה בשקט גניחות עמוקות והחזיקה לי את הראש בעדינות, זה הרגיש טוב.
"פאק אוולין..." היא גנחה בשקט וגמרה. או ועוד דבר שונה מגברים- אין שום דבר שיורה לי ב200 קמ"ש בלי אזהרה לתוך הגרון.
"מתנת יום הולדת מושלמת. תודה בייב" ליאו אמרה ונישקה אותי חזק, הייתי כל כך מרוכזת בנשיקה העמוקה שלא שמתי לב שהתהפכנו, היא מעלי ויד אחת שלה בתוך התחתונים שלי והשנייה פותחת לי את החזייה.
"את כל כך יפה בייבי שלי, את הדבר הכי מהמם שראיתי" היא אמרה ועברה לנשק לי את הצוואר המקום הרגיש.
גנחתי בחוסר אונים והפקדתי את גופי בידיה, נותנת לה לעשות כרצונה.