אחרי המקלחת אוולין דיברה בטלפון עם אבא שלה אז יצאתי כדי לתת לה פרטיות, אבל אז היא קראה לי בחזרה לחדר.
באמתי מהר, ראיתי אותה שוכבת על המיטה ומדברת בטלפון בהבעה לא שמחה במיוחד.
היא סימנה לי לבוא לידה, נשכבתי על המיטה והיא חיבקה אותי והניחה את הראש שלה על החזה שלי.
הם דיברו קצת על אימא שלה, אני מבינה למה קשה לאוולין עם זה... מסכנה שלי.
אני לא מבינה למה היא לא רוצה אקדח, לרשויות לא תהיה בעיה אם היא תעלם פתאום בגללי.
נ.מ אוולין:
ליאו חיבקה אותי בעדינות, אני ממש הייתי צריכה את החיבוק שלה עכשיו... זה קשה לי לדבר על זה.
סיימנו לדבר ופשוט התפרקתי. התחלתי לבכות בקול, בכי שהיה לי קשה ממש להחזיק עכשיו כמה דקות.
ליאו חיבקה אותי חזק קרוב אליה ולחשה לי מילים מרגיעות בזמן שבכיתי לה בידיים.
"זה בסדר בייבי שלי, אני פה" היא אמרה, הידקתי את האחיזה שלי בחולצה שלה וניסיתי להירגע.
"זה בסדר לבכות, אל תחזיקי כלום" היא הוסיפה.
נשענתי עליה ונתתי לעוד כמה דמעות לרדת.
"באלי להרוג אותה, גורמת לבייבי שלי לבכות ככה." היא אמרה בכעס.
החזקתי את החולצה שלה חזק ונצמדתי אליה עוד יותר, הרגשתי רע והתחלתי להשתעל שוב.
ליאו עזרה לי להירגע וליטפה אותי, היא הרימה אותי למקלחת לשטוף פנים ומשם למטה לסלון.
היא לא עזבה אותי לשנייה גם כשהיא היתה בשיחות טלפון או עבדה במחשב שלה.
בכי זה מתיש וזיכרונות זה כואב. אבל ליאו צודקת... להחזיק את זה בפנים זה הרבה יותר.
זה מדהים להיות איתה, אני לא מרגישה שאני חייבת להירגע מהר ולחזור להתנהג רגיל. אני יכולה להיות עצובה, עצבנית ולבכות כמה שבא לי.
זה מוזר קצת כי ליאו לא נותנת לעצמה להיות ככה. היא לא בוכה וגם בקושי צועקת וממש קצת מחייכת, חוץ מאלי.
אז אם יש לה אמונה כל כך חזקה שרגשות זה רע ולא נחוץ, למה היא כל כך מכילה את שלי?
זה מוזר.
הייתי שקועה במחשבות שלי ולא שמתי לב שליאו הפסיקה לעבוד, "איך את מרגישה?" היא שאלה.
"לא כל כך טוב..." מלמלתי.
היא מדדה לי חום, "עלה לך החום..." היא נאנחה. "הזמנתי אוכל, אז נאכל ואז תקחי כדור." היא אמרה.
"טוב... תטפלי בי~" התבכיינתי והתכרבלתי עליה.
"ומה עשיתי עד עכשיו?" היא הרימה גבה.
"תמשיכי" אמרתי פשוט.
היא צחקה וחיבקה אותי.
נ.מ ליאו:
טיפלתי באוולין ונתתי לה מלא תשומת לב כל היום, ובלילה יצאתי.
יש משהו שאני חייבת לעשות.... עשיתי כמה שיחות טלפון והשגתי את הכתובת והמיקום של אימה של אוולין, אני לא הולכת להרוס לה את החיים או משהו.... אני פשוט צריכה להוציא עצבים. זה קשה מדי לראות את האהובה שלי בוכה ונסערת כל היום.
סידרתי צוות, פירקנו לה את המכונית מבפנים כך שהיא נראית נורמלי לגמרי מבחוץ אבל כשנכנסים היא מתפרקת,
פורץ שקט גזר לה את השיער כשהיא ישנה ואז אחד אחר השפריץ לה צבע כחול שלא יורד על כל חדר הארון.
אה וכמובן שיגלחנו לה ולבעלה את הגבות.
והדובדבן שעל הקצפת- מחר בבוקר יגיע אליהם הביתה שליח עם פרחים ופתק שכתוב בו, "סליחה שסיימתי את זה אתמול, אני עדיין אוהבת אותך, ורוניקה❤️"
זהו, לא הריסת חיים או מעשה נורא מדי,
רק הוצאתי קצת עצבים.
מגיע לה הרבה הרבה יותר אבל אני לא אעשה משהו כזה בלי הרשות של אוולין.
חזרתי באזור אחת בלילה, ראיתי את אוולין שוכבת על הספה מול הטלוויזיה.
"לא הצלחתי להירדם..." היא אמרה. הלכתי אליה וחיבקתי אותה, נתתי לה נשיקה על הראש ואמרתי שהכל בסדר.
הלכתי למטבח והכנתי לה שוקו חם, נתתי הל אותו התיישבתי לידה על הספה ושיחקתי עם הטלפון שלי.
"לאן הלכת?" היא שאלה.
"גילחתי לאימא שלך את הגבות" אמרתי, היא הסתכלה עלי וצחקה.
"בהצלחה לה בהרצאה שלה מחר~" היא צחקקה. יש לה הרצאה מחר? יצא לי טוב.
"אמרתי לך שהצדק הוא לא בהכרח חוקי" צחקקתי גם.
YOU ARE READING
Leo Moreno
Romanceליאו מורנו היא הבוסית של המאפיה האיטלקית בניו יורק, היא קשוחה, קרה ואכזרית. מהסוג שיכולה לגרום לאימפריות ליפול ולמפלצות לייחל שהן מעולם לא היו נולדות. יום אחד ליאו פוגשת בחורה, אחת מיוחדת שהיא רק רוצה לתת לה הכל. רק אליה היא עדינה ואוהבת, רק לה יש...
