ליאו מורנו היא הבוסית של המאפיה האיטלקית בניו יורק, היא קשוחה, קרה ואכזרית.
מהסוג שיכולה לגרום לאימפריות ליפול ולמפלצות לייחל שהן מעולם לא היו נולדות.
יום אחד ליאו פוגשת בחורה, אחת מיוחדת שהיא רק רוצה לתת לה הכל.
רק אליה היא עדינה ואוהבת, רק לה יש...
"או שיט!" אני ואוולין צעקנו ביחד כשראינו את הבחורים בחליפות עם הכלבים הגדולים מתקרבים אלינו, תפסתי מהר את אוולין וקמתי, העגיל שלי נתפס בקיר הלבנים אבל לא היה לי זמן לחלץ אותו ולא שמתי לב, העגיל נשאר ואני התחלת לרוץ כשהכלבים מאחורי וכל האוזן שלי מדממת. החזקתי חזק את אוולין ורצתי דרך הסמטאות כשהבחורים עם הכלבים מאחורי, עד שהגענו למבוי סתום. "אוולין תחזיקי חזק!!!" צעקתי והמשכתי לרוץ וקפצתי מהצוק לנהר.
אז אתם בטח תוהים איך הגעתי למצב הזה.... בשביל זה צריך לחזור קצת אחורה.
----------
-באותו יום בבוקר- "אי אפשר לקנות עגיל יחיד. חור אחד עולה כמו שניים" הפירסר בחנות אמר, אוולין רצתה לעשות חור שני באחת האוזניים. "ליאו אולי תעשי גם ונחלוק סט עגילים?" היא בקשה ממני עם הפרצוף היפה הזה שלה. "טוב נו" נאנחתי, אולי זה יהיה יעיל לאירוע הערב. הוא חורר קודם את האוזן של אוולין ואז את שלי וחלקנו זוג עגילי חישוק מזהב. הלכנו לאכול גלידה ואז הסתובבנו עוד קצת וחיפשנו חנות נעליים, "אוולין רק שתדעי אנזו עשה טעות מטומטמת ממש ועכשיו יש כנופיה קטנה שלא אוהבים אותנו, הם לובשים חליפות שחורות עם חולצה כתומה ופרח בכיס ותמיד יש להם כלבים גדולים, אז אם את רואה אותם נברח באלגנטיות" עדכנתי אותה. "זה מאוד כיף לצאת איתך ליאו אבל זה גם קצת מוזר" היא אמרה. "מחיר קל עבור חברה חתיכה שקונה לך גלידה באיטליה." משכתי בכתפי, היא צחקקה וחיבקה לי את היד. טיילנו קצת בעיר וקנינו נעליים לאירוע עבור אוולין, במקרה שלי גם כשחזירים יעופו בשמיים אני לא אלך בעקבים. בחיים לא וגם במוות לא. הלכנו לאכול צהריים במסעדה מקומית, היינו צריכות ללכת לאיבוד ביותר מדי סמטאות כדי למצוא אותה אבל זה היה שווה את זה כי היה שם מאוד טעים. "אז יש לך יום הולדת מחר, הא?" אוולין שאלה בפה מלא בפסטה. "מה עלה במוח הערמומי שלך..." צחקקתי. "האמת שכלום" היא הודתה במבוכה. "נו בייבי את לא צריכה לעשות כלום, אני בת 29 לא חוגגים דבר כזה" גלגלתי עיניים ואז נזכרת שהיא עוד בת 21, "יש בנינו הפרש גילאים גדול מדי..." מלמלתי. "לא כזה... יש לי יום הולדת עוד חודש" היא אמרה. אני לא בטוחה אם לצאת איתי מרמז על דאדי אישיוז או מאמי אישיוז... הייתי מעלה את זה אבל זו לא מחשבה שראוי לבזבז עליה חמצן. המשכנו לאכול ודיברנו על שטויות כשפתאום הגיעה חבורת בחורים בחליפות שחורות עם חולצות כתומות ופרח בכיס, מחזיקים בכלבים גדולים. "או שיט!" אני ואוולין צעקנו ביחד והסתכלנו אחת על השנייה, ומשם אתם יודעים מה קרה...
נ.מ אוולין: התעוררתי לאט על יבשה ושמעתי זרימה של נהר, הייתי רטובה וספוגה כולי. הסתכלתי הצידה וראיתי את ליאו עומדת לידי ומדברת בטלפון, לפחות הוא שרד את הקפיצה הזאת. היא הסתכלה עלי וראתה שאני ערה, "היי מיה קארה, התעלפת מההלם. הגוף שלך בסדר לגמרי" היא צחקקה. "אני רוצה להתעלף שוב..." נאנחתי. "תשמחי לדעת שהתיקים והקניות שלנו שרדו ומייקל הגיע לאסוף אותם מהמסעדה." היא אמרה. "האוזן שלך..." מלמלתי כשאיתי שהתנוך שלה קרוע וזורם ממנו דם על כל החולצה שלה, הסתכלתי על החולצה הלבנה שלי וגם היא היתה מוכתמת באדום. "זה שטויות" היא צחקקה שוב. "העגיל נשאר על חתיכה מהקיר" היא אמרה. "חבל..." מלמלתי. אחרי התאוששות קצרה הלכנו ביער הקטן עד שהגענו לכביש, או יותר נכון ליאו הלכה ואני הייתי תלויה על הגב שלה. "אני לא מכבידה עליך?" שאלתי אותה. "את יודעת מיה קארה זה מאוד מעליב אותי שאת מזלזלת בי ככה." היא העמידה פנים שהיא נעלבת. לונה הגיעה לאסוף אותנו וזרקה עלינו מגבת ועל ליאו אלכוהול לחיטוי. "מיה קארה יש סיבה שאני לא הולכת עם עגילים..." ליאו אמרה כשהיא שפכה את האלכוהול על האוזן המדממת שלה. "זה לא שורף לך ממש לשפוך אלכוהול ישירות על הפצע?" שאלתי אותה והיא הנידה בראשה.
הגענו למלון, ליאו סיימה להתקלח לפני ויצאה לסלון שהיה ליד חדר השינה. "היי ליאו סיימתי, מה את עושה?" יצאת גם לסלון ושאלתי כשהמגבת עוד מסביב לראש שלי ואני לא רואה בבירור. "תופרת" היא ענתה לי, הרמתי את הראש שלי וראיתי שהיא מול המראה תופרת לעצמה את הפצע. "אומייגאד אני הולכת להקיא...!" קראתי ורצתי להישען מעל הכיור. "סליחה בייבי!" היא אמרה. "יהיה מצחיק להגיע היום עם תפרים באוזן לאירוע" היא צחקקה לעצמה. "אוולין יש מפיות אלכוהול בארון במקלחת תפתחי את ותריחי אותה זה יעביר לך את הבחילה" היא אמרה, פתחתי מהר את אחת המפיות והסנפתי אותה, זה היה דוחה אבל לא רציתי להקיא יותר. "איזו מין מאגיה שחורה זאת..." מלמלתי לעצמי. באתי לצאת שוב לסלון ואז ראיתי את ליאו ומיד הסתובבתי, "כן בייב אל תסתכלי זה מגעיל אבל אני עוד מעט מסיימת" ליאו אמרה. "זה לא כואב לך ממש כאילו?" שאלתי מבולבלת. "זה כואב בצורה לא הגיונית ולא אנושית, אבל זה לא מפריע לי" היא ענתה לי. אז רגע... לא מפריע לה כאב גם אם הוא קיצוני? איזו מין חייזרית היא? "ליאו את מפחידה אותי" מלמלתי. "חשבתי שכבר סגרנו שאני דפוקה קשות" היא גיחכה. היא סיימה לתפור את עצמה ובאה לשטוף את עצמה מכל הדם ולחטא פעם אחרונה את התפרים. "תנוחי קצת יש לנו עוד זמן עד שצריך להתחיל להתארגן" היא אמרה לי. נשכבתי על המיטה ופתחתי את הספר שלי, אחד אחר- לא המלאך והשטן. "ליאו את יודעת מה אני ממש שונאת בספרי רומנטיקה?" אמרתי. "מה?" היא שאלה ובאה לשכב לידי ופתחה את הלפטופ שלה. "שהבחור קורא לחברה שלו זונה בזמן סקס. זה כאילו כל כך מעפן ולא מחרמן אני לא מבינה למה ממשיכים לעשות את זה" אמרתי. "את לא בקטע של זה, נכון?" הסתכלתי עליה בדאגה. "לא איכ" היא אמרה. אחחח אין על ליאו...
לא פלא שכל מי שקוראת את זה רוצה אותה.
היי בנות לכו לראות snatch
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
