Leo Moreno

55

"ליאו תראי איזה חמוד!!!!" התרגשתי והצבעתי על אחד הגורים בחנות. "וגם הוא!" קראתי והצבעתי על אחד אחר. ליאו אמרה לי לבחור איזה אחד שאני רוצה, בטענה שהיא לא מבינה בעניין הזה מספיק והיא 'לא אוהבת חתולים'. כאילו- איזה מין בן אדם לא אוהב חתולים???
חזרתי אלה אחרי כמה דקות, "אני לא מצליחה להתחבר פה לאף אחד...." מלמלתי עצובה. המשכנו לעוד חנות, גם שם לא התחברתי עם אף חתול. ואז לחנות נוספת, אחת ממש נחשבת וגם שם לא מצאתי חתול!

"טוב ננסה שוב מחר..." אמרתי בדרך למכונית ברחוב. פתאום הגיע חתלתול קטנטן והתחכך לי ברגל, הוא היה שחור, מלוכלך מאוד ובדיוק יצא מהפח.
"ליאו תראי איזה חמוד!!! אפשר בבקשה לאמץ אותו???" בקשתי ממנה. היא הסתכלה עליו בגועל ואז ראתה את הפרצוף המתלהב שלי.
"מה שאת רוצה בייבי..." היא נאנחה בייאוש רב. הרמת אותו עם הסוודר שלי ולקחנו אותו לווטרינר, הוא העביר עליו כמה הליכים רגילים ונתן לנו אותו שטוף ונקי, אז עכשיו מסתבר שהוא אפור ולא שחור.
"איך תקראי לו?" ליאו שאלה.
חשבתי לרגע, "אלביס. תמיד רציתי חתול שקוראים לו אלביס" צחקקתי וחיבקתי את החתול הישנוני.

הגענו הביתה, "ברוך הבא לבית החדש שלך אלביס~" אמרתי ופתחתי את הכלוב הקטן שלו על הרצפה, הבאתי לו ארגז קרטון ושמי בו שמיכה כי אני יודעת שחתולים אוהבים דברים כאלה.
"ליאו אני אוהבת אותך כל כך, את מושלמת" חיבקתי אותה בחיוך ונישקתי לה את הלחי אבל נזהרתי על התחבושות והפלסטרים.
"אני יודעת" ליאו גלגלה עיניים בחיוך.
החתלתול האפור יצא לאט וחקר את הבית, סידרתי את כל הדברים שקנינו לו בדרך והלכתי למטבח להכין אוכל.
"בייב מה את עושה??" ליאו הגיעה מיד וכעסה.
"מכינה לנו אוכל?" הסתכלתי עליה מבולבלת.
"אני אמנם איבדתי יד וספגתי כדור בכתף אבל זה לא אומר שמותר לך לבשל ולעבוד במקומי. את לכי תנוחי ותקראי או וואטאבר, את לא צריכה לעבוד בבית הזה." היא קבעה בפרצוף כועס. צחקתי וחיבקתי אותה, היא חמודה.
"אני יכולה את הטלפון שלך?" שאלתי.
"כן למה?" היא שאלה מבולבלת.
"אני רוצה להזמין אקריליק וציוד של ציור" אמרתי בחיוך. היא הושיטה לי את הטלפון שלה, "הסיסמה היא 070702" היא אמרה.
הסתכלתי עליה בחיוך חשדני, "יכול להיות ששמת את יום ההולדת שלי בתור הסיסמה שלך?" שאלתי.
היא נתנה לי חיוך צדדי והמשיכה לחתוך את המצרכים.
צחקקתי, נתתי לה נשיקה קטנה והלכתי לשבת על הספה ולהזמין דברים באינטרנט.
אחרי כמה דקות אלביס קפץ על הספה ונשכב מעלי, "איזה חמוד~!!!" קראתי בשקט כשראיתי איך הוא מפהק ונרדם.
"חייה של השטן..." ליאו מלמלה.
"גם את חייה של השטן, לא?" שאלתי.
"אני אולי חייה של השטן אבל אני מכינה לך עכשיו פסטה וקינוח אז לפחות אני מועילה במשהו" היא אמרה. אווווו היא מכינה קינוח???? איזה כיף!
צחקתי בקול, "אני לא מאמינה שאני מתרגלת לזה" אמרי בחוסר אמונה. "אני לפני קצת יותר משנה בחיים לא היתה מאמינה שזה יכול לקרות" צחקקתי.
"זה הקטע בייב עבורי דברים כאלה הם מובן מאליו. את יודעת להיות בן זוג טוב זה לא בהכרח לקנות לבחורה שלך מתנות באלפי דולרים, זה מעשים קטנים. לבשל עבורה, ללוות אותה עד הדירה, לעלות לדפוק לה בדלת לפני דייט במקום סתם להתקשר או לצפור, להקשיב לה ולזכור מה היא אוהבת, ובכללי לכבד אותה ולהראות לה שאתה מעריך אותה. פשוט לצערינו יש כאלה שההורים שלהם לא לימדו אותם את זה..." היא הסבירה. "אבא שלי אולי היה דפוק על כל הראש אבל הוא ידע איך להתייחס לנשים ולאימא שלי" היא צחקקה.
"אבל הוא נטש אותנו לפני שהספקנו לסיים תיכון" היא מלמלה.
"זה בטח היה קשה לאחיות שלך לגדול בלי הורים..." אמרתי עצובה.
"אני עשיתי עבודה הרבה יותר טובה ממה ששני אלה יכלו לעשות" היא צחקה.
טוב זה נכון מה שאומרים על ליאו, הלב שלה באמת חזק כמו פלדה.
"את יודעת ראיתי את אימא שלי על שלט חוצות היום," התחלתי להגיד, "הקארמה לא עובדת. אני חושבת שאני צריכה רובה" אמרי וליאו צחקה. "בייבי שלי את תקבלי איזה רובה שתרצי. שוטגן, בזוקה, פיסטול, מקלע, מה שתרצי תקבלי." היא אמרה. איזה כיף זה חברה מאפיונרית.
"ואם לא בא להתלכלך אני יכולה לסדר לך איזה צלף שתרצי" היא באמת לקחה את זה ברצינות? "ויש גם רעל ותאונת דרכים..." היא התחילה למנות דרכים להרוג מישהו.
"ליאו ליאו תרגיעי לקחת את זה ברצינות!" אמרתי וצחקתי, היא הסתכלה עלי קצת מבולבלת. בטח עובר לה בראש כזה 'ממתי אנשים לא רוצים להרוג מישהו שמציק להם?'
היא סיימה לבשל אחרי כמה דקות, "וואו אני ממש מתרגלת לזה" אמרתי בפה מלא. "את יודעת אני שוקלת כבר 57 קילו עכשיו, כשהתחלנו לצאת הייתי באזור ה48. אני לא מבינה למה נשים מנסות להגיע למשקל הזה, המערכת שלי היתה דפוקה ולא היתה לי אנרגיה לכלום" אמרתי.
"מה זה אידיאל היופי לעומת כישורי הבישול שלי" ליאו גיחכה.
"אני יפה בעיניך?" שאלתי והיא הרימה גבה.
"אני לא אומרת לך את זה מספיק?" היא שאלה וצחקתי.
"רק רציתי לוודא" צחקקתי.
היא נאנחה, "את הדבר הכי יפה שראיתי ומעבר לזה. יש לך יופי שמלאכים לא היו חולמים עליו. כל כך יפה שזה כואב" היא אמרה והסמקתי ממש.
"א-את גם מאוד יפה ליאו" מלמלתי וכיסיתי את הפנים שלי. "אני אוהבת אותך" אמרתי בשקט.
"גם אני אוהבת אותך מיה קארה" היא צחקקה.
המשכנו לאכול ובהיתי ביד החדשה שלה, איך היא עושה איתה פעולות רגילות כמו יד אורגנית.
"זה... מפחיד אותך?" ליאו שאלה בחשש קל.
"לא לא, רק מסקרן" אמרתי מהר.
סיימנו לאכול והלכנו להתארגן לשינה, שתינו היינו עייפות היום. "את יודעת זה מאוד הרגיז אותי שלא דיברת איתי כל כך הרבה זמן, אני לא יכולה לישון בלעדיך." היא פתאום אמרה.
"סליחה~ אני חשבתי שאת עדיין כועסת עלי..." מלמלתי.
"אני אף פעם לא יכולה לכעוס עליך בייבי..." היא נאנחה ונתנה לי נשיקה קטנה על המצח.
היא חיטאה לי שוב את האזור של התפרים שכמעט החלימו, רציתי לעזור לה עם התחבושות אבל היא לא נתנה לי.
"את נראית מאוד לוהטת כשאת עושה את זה" ציינתי, היא עטפה תחבושת מסביב ליד שלה ומשכה אותה עם הפה.
"נעשה סקס מחר. אני עייפה" היא אמרה. "וגם החתול מסתכל עלינו" היא הוסיפה, הסתכלתי על הרצפה וראיתי את אלביס יושב בפינה ליד הדלת ומסתכל עלינו.
"חמוד שלי~" קראתי והרמתי אותו אלי, נותנת לו מלא מלא נשיקות.
"את אוהבת חתיכת פרווה מציקה יותר ממני..." ליאו מלמלה וצחקתי.