Leo Moreno

13

ליאו נסעה לפגישות והורידה אותי בבית בדרך, לנסוע על האופנוע שלה זו חוויה מפחידה. היא נוסעת כמו מטורפת.
התפננתי בבית ולמדתי קצת, אני עושה לפעמים קורסים מעניינים שיש באינטרנט.
בשעה שתיים ליאו שלחה לי הודעה ושאלה אותי אם אכלתי.
צילמתי לה את הארוחת צהריים שבדיוק סיימתי להכין, 'כן אני אוכלת עכשיו'.
'בתאבון מיה קארה. אני אאסוף אותך ב17:30 ליריד' היא שלחה לי בחזרה. אני אוהבת ממש את הכינוי הזה, זה בטח באיטלקית אבל אף פעם אין לי כוח לבדוק מה הוא אומר.

התארגנתי, לבשתי מכנס קצר וורוד וחולצת טישרט לבנה רחבה.
התאפרתי ושמתי גם קצת נצנצים מסביב לעיניים, רק שיתאים לאווירה של היריד ואספתי את השיער שלי בקוקו.
סיימתי לנעול נעליים ורודות וגרביים לבנות כשבדיוק בזמן שמעתי דפיקות בדלת.
פתחתי אותה ושמחתי לראות את ליאו.
"היי ליאו" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותה.
אף פעם לא היה לי חבר שטרח לעלות אלי ולדפוק בדלת במקום פשוט להתקשר או לכתוב שהוא מחכה לי למטה.
"היי אוולין" היא צחקקה וחיבקה אותי בחזרה. "את נראית מקסים" היא אמרה.
"או תודה~ גם את!" השבת לה בחיוך.
היא לבשה ג'ינס רחב עם מותן נמוכה וחולצת בטן סטרפלס קטנה.
"כן... אחותי התעקשה שאני אלבש את הג'ינס הזה. אני לא בטוחה מה אני חושבת עליו" היא אמרה.
"אני נהנית מזה" אמרתי בחיוך לאור הנוף המושלם לשרירי הבטן המשורטטים שלה.
"זה מה שחשוב" היא צחקקה.
נסענו ליריד, ליאו קנתה לי גלידה והלכנו להסתובב.
"היו שם איזה 50 טעמים ובחרת וניל עם סוכריות צבעוניות מעל. מה את ילדה?" ליאו צחקה.
"כן. ילדים מבינים הכי טוב בגלידה" התגוננתי. "או הבובה הזאת חמודה" אמרתי על בובה ענקית של דובי באחד הדוכנים.
"אה כן?" ליאו שאלה מעופפת, הלכנו לדוכן, "תירי בכל המטרות בהצלחה בלי אף טעות ותקבלי את הבובה הענקית. פחות מזה יזכה אותך באחת האחרות הקטנות יותר." הנער שעבד בדוכן הסביר לה.
"כמה בשביל לשחק?" ליאו שאלה.
"דולר אחד" הוא השיב לה, היא שמה לו שטר ביד והרימה את הרובה. "אני יכולה להתחיל?" היא שאלה והוא הנהן.
היא התחילה לירות והורידה את כל המטרות בלי מאמץ, פוגעת מהר בכל אחת מהן ובדיוק באמצע.
הבחור הסתכל עליה המום, "זה אפילו לא אתגר" היא אמרה בגלגול עיניים.
הוא הביא לה את הדובי ומרוב התרשמות גם הוסיף בובה קטנה של חתול ושתי סוכריות צבעוניות על מקל.
"תודה ליאו~" אמרתי וחיבקתי לה את היד כשהמשכנו להסתובב.
"איך בעד מה בייבי." היא צחקקה. "רוצה לעלות על הגלגל הענק?" היא שאלה.
"כן" אמרתי בחיוך. עלינו ישבנו ביחד, הגלגל התחיל להסתובב והרגיש חלוד וישן.
"את שקטה ליאו..." מלמלתי.
היא הסתכלה עלי לכמה שניות, "אימא שלי היתה לוקחת אותי ליריד הזה כל שנה, אני סתם נזכרת בדברים" היא אמרה.
"באמת? תשתפי אותי" בקשתי בחיוך.
"היא היתה קונה לי גלידה בטעם תות כי זה היה הדבר האהוב עלי, ואז היא היתה יורה בכל המטרות ומשיגה לנו את הבובה הענקית, ואז כשלמדתי לירות הייתי מנסה בעצמי וממשיכה עד שהייתי מצליחה. זה היה נחמד לבוא איתה, בלי אבא שצועק עלי, בלי עבודה ומטלות... זה היה כמה שעות ספורות בשנה שיכולתי להיות ילדה רגילה" היא אמרה. היא הניחה את הראש שלה על הכתף שלי והחזיקה לי את היד. "איך היד? החלפת פלסטר כמו שאמרתי לך?" היא שאלה בנושא אחר.
"כן" השבתי לה.
קצת רציתי להגיד לה משהו כמו 'אני אוהבת אותך', אבל לא הרגשתי שזה הזמן הנכון. אולי אני עוברת מהר מדי?
אולי אני סתם מערכת יחסים חולפת? אולי היא ככה עם כל החברות שלה?
בשנייה אחת כל המחשבות שלי עצרו כשהרגשתי את השפתיים שלה על שלי. העמקתי קצת את הנשיקה, היא הניחה יד אחת שלה בצד של הפנים שלי ואת השנייה על המותן שלי.