"מיה קארה" באתי לאוולין בשקט והנחתי את היד שלי על הכתף שלה, היא עצרה את המשחק והסתכלה עלי.
"בואי שנייה לחדר אני צריכה לדבר איתך" אמרתי לה.
הגענו לחדר שלי וסגרתי אחרי את הדלת, "מה קרה?" אוולין שאלה.
"יש לי שבוע הבא כמה פגישות ממש חשובות בשיקגו ואני צריכה להישאר שם לילה, ולצערי אני לא יכולה לקחת אותך איתי. את תסתדרי?" שאלתי אותה.
פתאום החיוך שלה ירד קצת, לעזאזל זה מעצבן אותי לראות אותה עצובה. 'ליאו תשלטי בעצמך...' חשבתי לעצמי כשהרגשתי את היד שלי מתחילה להתאגרף.
"אם אני אגיד שלא?" היא שאלה.
"אז אני אשאר. אני אמצא פתרון, את הכי חשובה." אמרתי מיד בלי היסוס.
"אל תדאגי ליאו זה בסדר" פתאום היא אמרה בקול רגיל עם חיוך קטן וחיבקה אותי.
"זה רק לילה אחד אני אהיה בסדר, אני אתכרבל עם אלביס" היא צחקקה.
התרחקתי והסתכלתי עליה, אויש נו זה שוב החיוך המזויף.
נתתי לה מבט לא מרוצה.
"מה...?" היא צחקקה.
"אל תנסי לשקר לי." אמרתי ברצינות. לא אסור לי להתעצבן עליה אסור לי...
"ליאו את מפחידה אותי." היא קבעה מיד ולקחה צעד אחורה.
שמתי לב פתאום שאני מסתכלת עליה עם הפרצוף הרציני והמאיים שלי והעמידה שלי דרוכה.
"סליחה סליחה אני לא התכוונתי~" אמרתי וחיבקתי אותה חזק.
"זה לא תירוץ אבל זה פשוט מעצבן אותי לראות אותך עצובה ומתסכל אותי שאת לא אומרת לי... סליחה שהוצאתי את זה עליך..." אמרתי. אני שולטת במאפיה הכי גדולה וחזקה בניו יורק, אני יכולה להסתכל למישהו עם מבט מת בעיניים ולירות לו בראש בזמן שהוא מתחנן בדמעות, אבל הבחורה הזאת... אני ארד על הברכיים ואתחנן בשבילה.
"אל תפחדי ממני. אני לא התכוונתי להפחיד אותך וזה לא יקרה שוב. אני מבטיחה." אמרתי.
הרגשתי אותה מחבקת אותי בחזרה, "אני לא רוצה להכביד עליך, אני אהיה בסדר אבל זה סתם קצת עצוב..." היא אמרה.
"היי זה ממש לא 'סתם'. הרגשות שלך הם לא סתם, אוולין את הדבר שהכי חשוב לי ביקום ואני לא אתן לך להיפגע. בשום צורה." מיד אמרתי לה.
היא לא אמרה כלום, רק חיבקה אותי חזק והשעינה את הראש שלה על הכתף שלי.
"הכל בסדר בייבי שלי" לחשתי לה ונתתי לה נשיקה קטנה.
"מכירה חרדת נטישה?" אוולין שאלה אחרי כמה דקות של שקט.
"כן אני מכירה" אמרתי לה. "יהיה בסדר. אני אדבר איתך כל הזמן" אמרתי וליטפתי לה את השיער השחור הארוך שלה.
"מבטיחה...?" שמעתי לחישה עדינה.
"נשבעת." קבעתי.
יש לי שליטה עצמית מושלמת אבל גם יש לי בעיות עצבים מטורפות.
הפעם אני חייבת להוציא את זה איכשהו.
נשארתי עם אוולין עד שהיא נרדמה ואז הייתי צריכה ללכת למשימה, זה הולך להיות מלוכלך הלילה.
'לא יכולה לשמור על חברה שלך שמחה' המחשבות העצבניות המשיכו לבוא והטעינו אותי כשנלחמתי לבד מול חמישה בחורים בסמטה החשוכה.
'היא פחדה. בגללך' המחשבות המשיכו לבוא, העפתי את האגרוף שלי והבחור נפל אחורה, התכופפתי והוצאתי את הסכין מהחגורה שלי, הסתובבתי אחורה ונתקעתי אותה בבחור מאחורי.
'לא יכולה אפילו להגן עליה מעצמך!' המחשבות התחזקו כשתפסתי את אחד הבחורים מהשיער ודפקתי את הראש שלו על הברך שלי, מעיפה אותו לריצפה וזורקת ממני את הבחור שניסה לתפוס אותי מאחורה, הוא מנסה שוב לתפוס אותי מהצוואר ואני תוקעת לו את הסכין ביד.
זו משימה קטנה שלא הייתי צריכה לעשות בעצמי אבל בכל זאת לקחתי אותה.
כולם על הרצפה, מנוטרלים לגמרי.
אני נושמת עמוק את אוויר הלילה ומנגבת את הדם מהפנים שלי.
סוף סוף אני רגועה.
YOU ARE READING
Leo Moreno
Romanceליאו מורנו היא הבוסית של המאפיה האיטלקית בניו יורק, היא קשוחה, קרה ואכזרית. מהסוג שיכולה לגרום לאימפריות ליפול ולמפלצות לייחל שהן מעולם לא היו נולדות. יום אחד ליאו פוגשת בחורה, אחת מיוחדת שהיא רק רוצה לתת לה הכל. רק אליה היא עדינה ואוהבת, רק לה יש...
