Leo Moreno

41

קמתי בבוקר למיטה ריקה ושמעתי קולות של טיגון מלמטה, הנחתי שליאו שם ומכינה אוכל. קמתי לאט והלכתי לצחצח שיניים, שטפתי פנים וסירקתי את השיער המבולגן שלי.
התארגנתי עוד קצת וירדתי למטה, ליאו עדיין עם הטרנינג והגופייה מאתמול ומכינה אוכל.
"בוקר טוב בייבי" היא אמרה בלי להסתובב, כנראה שמעה את הצעדים שלי.
"בוקר טוב ליאו" באתי וחיבקתי אותה מאחורה. "שמעתי אותך שרה משהו מקודם אבל אני לא מבינה באיזה שפה זה" אמרתי.
"אה זה? אני מתאמנת על הרוסית שלי. שירים עוזרים בכל שפה" היא אמרה. נכון היא אמרה פעם משהו על זה שהיא צריכה לדעת הרבה שפות.
"רוסית זו שפה מצחיקה" צחקתי, אני יודעת כמה ביטויים וכולם מטופשים להפליא.
"הו את לא יודעת עד כמה" ליאו גחכה גם.
"אני הולכת היום לבית הגדול כדי לסגור כמה דברים של העבודה, את רוצה לבוא איתי?" היא שאלה.
"כן בטח" אמרתי בחיוך, אני צריכה להכיר יותר את המשפחה שלה.

אכלנו ארוחת בוקר והחלפנו בגדים, "פליז לא באופנוע" בקשתי כשעמדנו לצאת.
"אבל יש פקקים ונגיע ככה יותר מהר" ליאו קבעה ושמה עלי קסדה.
"אני אסע לאט" היא אמרה. אין מצב שאני מאמינה לזה.

"לנסוע קמ"ש אחד פחות זה לא נקרא לאט." כעסתי כשהגענו, היא צחקה ונכנסה.
"את יכולה ללכת לספה שם להציק ללונה" היא אמרה והלכה לדבר עם מישהי במטבח.
הלכתי לשבת על הספה ליד לונה אחות של ליאו, "אוולין!" היא קראה בשמחה וקפצה עלי בחיבוק. "ליאו דואגת לך טוב??" היא שאלה.
"כן כן היא נהדרת" צחקקתי.
פתאום הדלת הגדולה נפתחה וזוג אנשים מבוגרים נכנסו לבית, כולם השתתקו והסתכלו עליהם. ליאו מיד נעמדה מול הגבר,
"אבא."
"לואיזה."
הם הסתכלו אחד על השני ברצינות רבה, אף אחד מהם לא מוכן להישבר ומתח חונק את החדר הגדול.
פתאום חיוך גדול עלה על הפנים של שניהם, הם צחקו והתקרבו לחיבוק חזק.
"אני מבולבלת" לחשתי ללונה.
"יש לשני אלה דינמיקה מוזרה קצת" היא לחשה לי בחזרה.
"מה אתם עושים פה?" ליאו שאלה אחרי שהם התנתקו מהחיבוק החזק, עדיין בחיוך הגדול והמוזר הזה.
"באנו לבקר, אסור לנו?" האישה ואני מניחה שאימא שלה ענתה. ליאו הסתכלה עליה בחשד אבל משכה בכתפיה כלא אכפת וחיבקה גם אותה.
"אוולין בואי אלי" היא קראה לי, קמתי ובאתי אליה מהר לחבק אותה. "מיה קארה אלה ההורים שלי, שברוב חוצפתם לא הודיעו שהם מגיעים" היא אמרה.
הם חיכו שהיא תציג אותי בפניהם, "אוולין היא בת הזוג שלי" היא אמרה וחיבקה אותי צמוד אליה.
"בת זוג הא... זה לא קרה מזמן" האבא מלמל. הוא היה בחור מבוגר וגבוה יותר מליאו, עם שפם.
"נעים להכיר אותך!!" אימא שלה קראה, דחפה את בעלה מהדרך וחיבקה אותי חזק.
"אוי ואבוי אימא..." ליאו מלמלה מובכת, "אבל רואה אבא? זו תגובה הרבה יותר הולמת. תעיף את המבט הזה מהפנים שלך זריז." היא פנתה אליו, בהחלט היה לו מבט די שיפוטי.
"אני רוצה לדעת עליך הכל." האימא התנתקה מהחיבוק והסתכלה עלי. "אני יכולה לקחת אותה לשיחה??? פליז???" היא בקשה מליאו.
"זה תלוי באוולין לא בי" היא צחקקה בהלם. הסכמתי ויצאנו לחצר הגדולה, התיישבנו על הדשא ליד הפרחים והיא מיד התחילה לדבר. "אז אני מריה, פגשתי את ג'ובאני אבא של ליאו בשנות התשעים בקרב כנופיות. איך את וליאו נפגשן???" היא הציגה את עצמה ושאלה בהתלהבות.
הייתי בהלם לרגע מהקלילות שבה היא אמרה 'קרב כנופיות', אבל נזכרתי שזו בכל זאת משפחת מורנו.
"נפגשנו בבית הקפה שאני עובדת בו" השבתי לה בחיוך.
"זה ממש מרגש אותי שליאו יוצאת עם מישהי. תספרי לי קצת על עצמך?" היא בקשה.
"אני בת 21, אין לי אחים, אני מנסה לחסוך לתואר אבל זה לא הכי עובד לי, וגם רציי ללמוד משפטים ועכשיו אני יוצאת עם ליאו... אז זה די מצחיק, את יודעת" צחקקתי.
"21? ליאו לא קצת מבוגרת עבורך?" היא שאלה מבולבלת קצת והנדתי בראשי ללא, זה כלל לא מפריע לי. "ומה ההורים שלך עושים?" היא שאלה.
"אבא שלי עובד בחברה ואימא שלי... טוב אן לי מושג מה היא עושה עכשיו אבל נראה לי שהיא עשירה" אמרתי.
"אז רגע איך זה שאת לא יכולה להרשות לעצמך לימודים?" היא שאלה.
"כי היא נטשה אותי בגיל 12 בשביל הסמים ולפני כמה ימים חזרה עם בעל עשיר ודורשת לראות אותי" גיחכתי.
"או..." מריה אמרה בהבנה.
"כן... אני עברתי ילדות קצת מסובכת" צחקקתי בעצב קל.
"גם הילדות של ליאו לא היתה טובה במיוחד, אותו דבר שלי ושל ג'ובאני. אני יודעת לפחות שליאו דאגה לאחיות שלה ופינקה אותן מספיק כדי לתת להן ילדות הרבה יותר טובה ממה שאנחנו נתנו לה" היא אמרה בחיוך קטן.
"ליאו מתייחסת אלי ממש טוב... זה נחמד אחרי מלא בני זוג נוראיים" חייכתי גם.
"זה טוב לשמוע. זה כל כך נהדר שסוף סוף יש לה מישהי שהיא אוהבת..." היא אמרה חולמנית.
"אז את גם בעסק...?" שאלתי בהיסוס.
"הייתי, וגם היתה לי את הכנופיה החמודה שלי לפני" היא התחילה לספר, "בגיל 20 הצטרפתי לכנופיית נשים בשם אלנדריאה ושנה אחר כך נהייתי המנהיגה. הכינוי שלי היה מלאך המוות, שמעת עלינו פעם?" היא סיפרה.
"אני חושבת ששמעתי וגם ליאו סיפרה לי קצת" השבתי לה. זה קצת מפחיד לדבר עם מישהי ששמעתי על דברים כל כך מזעזעים שהיא עשתה, אבל מצד שני היא גם אימא של בת הזוג שלי.
"אף פעם לא היה לי עניין עם מאפיות וכאלה, אבל אני גדלתי בשכונת עוני נוראית אז כן היתה לי הרבה אינטראקציה עם מוות ואלימות" סיפרתי.
"זה נשמע קשה לגדול ככה..." היא אמרה בהבנה.
"גם אני גדלתי בעוני, אבא לא היה ואימא היתה נרקומנית וכשהייתי בת 15 היא מתה ממנת יתר. אני לא הצלחתי לשמור על אחותי מהאזור הזה..." היא אמרה ופתאום נראתה עצובה קצת.
"יש לך אחות?" שאלתי.
"היתה לי" היא אמרה בעצב. "הייתי בת 18 והיא היתה בת 11 כשזה קרה, אנחנו כל החיים היינו רק שתינו אחת עבור השנייה, תמיד שמרתי עליה חוץ מהפעם האחת הזו שלא הצלחתי, והגבר הזה לקח את החיים שלה." היא סיפרה. "זו היתה הפעם הראשונה שהרגתי מישהו, הייתי בת 18, אני ראיתי את איימי שלי דוממת מתחתיו ובשנייה הוא כבר עלה לשמיים." היא המשיכה. אני מבינה למה ליאו לא רצתה לשתף את המשפחה שלה איתי, זה באמת סיפור די קשה. אבל מצד שני, אני עברתי הרבה ודבר כזה לא בהכרח יבריח אותי.
"ומתי היתה הפעם הראשונה של ליאו...?" שאלתי בפחד קל מהתשובה. מריה הסיטה לרגע את המבט שלה ואז חזרה להסתכל עלי, "אחת עשרה" היא אמרה בשקט. זה נתן לי אגרוף בבטן, זה כל כך לא צודק שילדה תחווה דבר כזה בגיל כל כך צעיר...
"זה בהחלט עולם קשה לגדול אליו" היא אמרה בשקט.
"אני יכוה להגיד לך שהיא גדלה טוב. היא לא נתנה לזה לשנות אותה" אמרתי בחיוך קטן, היא חייכה אלי בחזרה ונכנסנו לבית.