Leo Moreno

36

קמתי בבוקר וראיתי את ליאו יושבת במיטה לידי, היא עדיין החזיקה אותי וליטפה לי את הכתף בעדינות עם יד אחת ועבדה על המחשב עם השנייה.
"בוקר טוב נסיכה" היא אמרה כשהיא ראתה שאני מסתכלת עליה, היא הורידה ממנה את הלפטופ והמשקפיים והתכופפה לנשק אותי.
"ראית? אני לידך הבוקר" היא אמרה בחיוך וחייכתי אליה בחזרה חיוך קטן.
"סליחה על כל הבלגן אתמול..." אמרתי בשקט.
"אל תתנצלי. זה שטויות" היא אמרה. "גם הזמנתי לנו ארוחת בוקר מבית קפה אז לא צריך למהר לקום" היא הוסיפה, חייכתי אליה חיוך גדול והתכרבלתי יותר צמוד אליה.
"בת הזוג הכי טובה בעולם..." מלמלתי בשמחה.
"ואני כולי שלך." היא לחשה ונישקה אותי שוב.
נרגעתי ועצמתי שוב את העיניים שלי, התכרבלתי בשמיכה קרוב לליאו שהמשיכה לעבוד וחייכתי לעצמי.
היא העירה אותי שוב אחרי כמה דקות, הייתי רק חצי ישנה אז זה לא היה לי קשה לקום. קמתי להתארגן ועל הדרך התחלתי לסדר את הבגדים שלי בארון שבחדר האורחים.
"איפה לשים את הערימה הזאת?" ליאו שאלה אותי, היא לא היתה מוכנה לתת לי לעשות את זה לבד.
הצבעתי לה לאן והיא המשיכה לשאר הערימות, ואז גם סידרה את השמלות שהיא קנתה לי.
"ליטרלי כל הצבעים שהיו בחנות?" שאלתי אותה בהלם.
"אמרתי שאני אקנה לך עוד" היא אמרה ולא הבינה למה אני בהלם.
מוזרה שכמוה.
האוכל הגיע, ישבנו ליד השולחן ואני ממש התלהבתי מכל מה שהיא הזמינה. זה היה מאפים מגניבים ומשקאות מעניינים.
"למה מגיע לי כל הפינוקים האלה היום?" שאלתי אותה קצת מבולבלת.
"ככה כי רציתי לפנק אותך... אנחנו חוגגות את זה שעברנו לגור ביחד" היא אמרה, "וגם הבאתי לך משהו" היא הוציאה קופסת קטיפה וורודה, זו לא היתה טבעת- הקופסה היתה בצורה אחרת וגדולה יותר.
היא פתחה אותה והראתה לי את השרשרת הכסופה עם הפרפרים משובצי היהלומים, הסתכלתי עליה בעיניים גדולות ופה פעור, זו שרשרת שאני רוצה כבר מלא זמן וכל פעם שאני רואה אותה בחלון הראווה של חנות התכשיטים העיניים שלי נשארות עליה למרות שהגוף שלי ממשיך להתקדם.
"את אוהבת?" היא שאלה.
"ברור!" אמרתי בחיוך גדול.
"ראיתי שהסתכלת עליה הרבה כשהיינו בקניון" היא צחקקה, היא קמה וענדה לי אותה בעדינות.
"מתאים לך כסף" היא התכופפה ונישקה לי את הצוואר.
היא חזרה לשבת מולי והמשיכה לאכול, הסתכלתי עליה בחיוך ענק, היא הרימה אלי מבט והסתכלה עלי בשאלה. "מה?" היא צחקקה.
"אני ממש אוהבת אותך" אמרתי בחיוך גדול ושמח.
היא לקחה נשימה עמוקה והשפילה את הראש שלה כשהיא מנסה להשתלט על איזה חיוך, "את חמודה מדי ואני אוכלת אותך לקינוח." היא קבעה.
"אוקיי" צחקקתי.
"וגם אני אוהבת אותך" היא הוסיפה ונשענה מעל השולחן כדי לנשק אותי חזק.

---------

ביום למחרת הלכתי לעבודה בצהריים, זה היה ממש כיף לקום ליד ליאו ולהירדם לידה באותו יום. היא היתה מאוד עסוקה היום אז היא לא יכלה להסיע אותי לעבודה, היא לקחה את זה הרבה יותר קשה ממני. כאילו אוטובוס זה לא אופציה עבורה.
ירדתי מהאוטובוס בתחנה שנמצאת במרחק של כמה דקות הליכה מבית הקפה, בדקתי משהו בטלפון שלי בזמן ההליכה ולא הייתי מרוכזת שפתאום נתקעתי במישהי.
"אני מצטערת-" לקחתי מיד צעד אחורה, זו היתה אישה מעט יותר גבוהה ממני בחליפת עסקים נשית וורודה שנראתה יקרה מאוד והשיער שלה היה בלונדיני ומסודר, הרמתי את מבטי לפניה והן היו מוכרות עד אימה.
קפאתי.
"אוולין זו את?" היא שאלה מיד.
מה אני עושה? אני אומרת לה או לא? הקיפאון השתלט עלי והדיבור האוטומטי יצא, "כן" אמרתי.
"או אני כל כך מאושרת לראות אותך. כמה גדלת!" היא אמרה וניסתה לחבק אותי, יצאתי מהקיפאון ומיד דחפתי אותה ממני.
זו... אימא.
היא לא נראית כמו עצמה.
"יש כל כך הרבה דברים שאני צריכה להסביר לך..." היא אמרה ברכות, אחת שמעולם לא שמעתי ממנה.
פתאום הגיע איש במכונית יוקרה, הוא יצא וחיבק אותה, הוא נראה עשיר וגם לבש חליפת עסקים.
"תכירי, זה בעלי הרולד" היא הציגה אותו.
אז היא נעלמה לפני 13 שנים ופתאום היא חוזרת עם בעל עשיר ונראית במצב טוב מתמיד?
איפה היה השינוי הזה כשאני הייתי ילדה?
"יש לך עכשיו עוד אחים קטנים..." היא אמרה בחיוך רך, עדיין הייתי קפואה. היא הניחה את היד שלה על הלחי שלי, פתאום חזרתי לתודעה, הבנתי במעורפל את המצב ובאחת העפתי את היד שלה ממני.
דחפתי אותה הצידה והמשכתי ללכת, התעלמתי מהצעקות שלה מאחורי עד שהתרחקתי מספיק או שהן הפסיקו.
אני בכלל לא יודעת מה לחשוב על זה. יש סערה מטורפת בראש שלי.