Leo Moreno

46

אוולין באה אלי ישר אחרי התצוגה, "אאא ליאו היית מהממת!" היא קראה ונישקה אותי ואז התנתקה מהר.
"כן אני מלאה באיפור אולי עדיף שלא" צחקתי ואז לוסיה הגיעה, התחילה להודות לי בהתלהבות באיטלקית וחיבקה אותי חזק וצירפתה לי את הפנים הרבה יותר ממה שאוולין שנקרעה מצחוק מהצד הספיקה.
לוסיה אמרה עוד כמה מילים באיטלקית, נתנה לי נשיקה ענקית ואז עזבה אותי לנפשי.
"אל תדאגי אין לה הרפס" אליסיו עבר לידי והמשיך אחריה.
"כל האיטלקים ככה?" אוולין צחקה.
"אנחנו עם... מלא תשוקה" ניסיתי להסביר את זה.
"כן הבנתי את זה, בחור אמריקאי בחיים לא היה מטפס על מרפסת לאהובה שלו" היא צחקקה.
עזרו לי להוריד את האיפור ולצאת מהבגד, שלצערי לא יכולתי לשמור אותו למרות שלאן לעזאזל הייתי הולכת איתו? אבל כן נתנו לי לשמור את החלק העליון שלו, שהיה ממש יפה. אולי אני אלבש אותו מחר לאירוע? נשמע מדהים.
"אני מקווה שעוד יש לך כוח בייבי אנחנו הולכות לקניות" אמרתי לאוולין כשהורידו לי את האיפור והיא מיד הסתכלה עלי בחיוך וחיבקה אותי.
"את יודעת אנה וינטור אמרה לי שאני יפה" היא סיפרה בהתרגשות.
"נו בייבי למה את מופתעת? את הבן אדם הכי יפה שיש" אמרי ונתתי לה נשיקה קטנה.
החלפתי בחזרה לבגדים שלי ולקחתי את השקית עם הטופ, לעזאזל זה היה כיף להוריד את התחבושת האלסטית הזאת, אני סוף סוף יכולה לנשום! אני לא מאמינה שהייתי שורדת עם זה ימים שלמים פעם. איך לעזאזל גם הייתי עושה משימות עם זה? טוב גם היתה תקופה שהייתי מתאמנת והולכת עם צמידי ברזל מסביב לידיים והרגליים שלי כדי שאני ארגיש קלילה ומהירה יותר כשאני מורידה אותם במצב חירום.
אבל זה היה כשהייתי ממש קטנה, הייתי עושה מלא דברים לבד והייתי צריכה להיות בשיא הכושר והטכניקה אם רציתי לגמור לבד חדר מלא בגברים חמושים שגדולים ממני פי 2. נהניתי מזה, גם הצמידים היו ארוכים ויכולתי לחבר אותם לחרב שלי ולהאריך אותה כמו חנית, זה פתר לי הרבה בעיות.
פאק אהבתי את החרב הזאת...
כשקיבלתי אותה בגיל 13 ההורים שלי שלחו אותי לבד ליפן לשבעה חודשים ללמוד איך להשתמש בה, לפרוטוקול לא המאסטר שלי ולא אף יפני אחר ידע אנגלית, אז היה מסובך קצת.

לונה הגיעה עם מכונית לאסוף אותנו ומיד גירשתי אותה למושב האחורי, אין מצב שאני נותנת לפסיכופתית הזאת לנהוג.
אני צעירה מדי בשביל למות היום.
"הנה תראי איזה חתיכה" אוולין הראתה לה את הסרטון מהתצוגה.
"לואיזה הדוגמנית~" לונה צחקקה.
"עד מתי אני אגיד לך לא לקרוא לי ככה?" נאנחתי בייאוש.
"אבל את נותנת לי לקרוא לך ככה" אוולין אמרה מבולבלת.
"את משהו אחר בייבי" אמרתי לה.

הגענו לחנות הבגדים הגדולה והבנות מיד רצו להסתכל על השמלות, ואני הלכתי לחפש חליפה רשמית עבור עצמי.
לקחתי רק מכנס וז'קט שחורים כי אני הולכת עם הטופ מהתצוגה, הוא עשוי מבד רשת כזה בצבע טורקיז שמאוד הולך עם שחור.
מצאתי גם שמלה חמודה עבור אוולין, אחת באותו צבע של מה שאני לובשת.
"ליאו~ אלי תלבשי שמלה? או חצאית?" אוולין באה אלי ושאלה.
"אין מצב שאת באמת שואלת אותי את זה" גלגלתי עיניים.
"נו מצאתי אחת ממש יפה, רק תמדדי אותה" היא בקשה. "אני אעשה בערב מה שתרצי" היא לחשה לי.
"אני בדרך כלל לא לוקחת שוחד, אבל זו הצעה שאני לא יכולה לסרב לה" צחקקתי ונישקתי אותה.
הלכנו לתאי הלבשה, לונה לקחה רק שמלות קצרות ואוולין לקח מכל הסוגים, ואז אני נכנסתי למדוד את החצאית בזמן ששתיהן חיכו בקוצר רוח.
זו היתה חצאית שחורה ארוכה ורחבה מאוד, אבל ניטרלית בלי תחרה וכאלה. הסתכלתי במראה וחשבתי לעצמי 'וואו הייתי נראית כל כך מגניב אם היתה לי פה את חרב הקאטאנה והייתי הורגת איתה מישהו'.
גם היו לחצאית הזאת כיסים, שזה טוב.
יצאתי ועשיתי סיבוב קטן מול הבנות, "זה נראה כמו שתי תמונות שונות שהדביקו ביחד" לונה לחשה לאוולין.
"את נראית כמו סמוראי מקועקע מאנימה" אוולין אמרה.
"רוצות להגיד לי אם זה טוב או רע או להמשיך לזרוק מחשבות שחבל לבזבז עליהן חמצן?" נאנחתי בייאוש.
"זה מאוד יפה לך, גראמפי" אוולין אמרה ולונה הסכימה איתה.
"אבל זה לא עושה אותך נשית יותר" לונה אמרה.
"גם שמלה וורודה ופרחונית עם פרפר ענק לא תעשה אותי נשית יותר" גלגלתי עיניים ורציתי להקיא רק מהמחשבה על ללבוש דבר כזה.
"אני לוקחת את החצאית הזאת אבל זה חד פעמי אז שלא יעלה לכן לראש." קבעתי.

סיימנו עם הקניות וחזרנו למלון לנוח עד ארוחת ערב, אני ואוולין התקלחנו ואז הלכנו למיטה.
"תגידי ליאו מה המשמעות של הקעקוע הזה?" היא הצביעה על הקעקוע על האמה השמאלית שלי.
"החרב הזאת זו החרב שלי שקנו לי ליום הולדת 13, הייתי אובססיבית לחרבות מהסוג הזה מאז שראיתי את הסרט קיל ביל." התחלתי.
"היית נלחמת עם חרב?" היא שאלה בהתלהבות.
"כן, עד גיל 17 או משהו" צחקקתי. "אז ההורים שלי שלחו אותי לבד לכמה חודשים ללמוד ביפן איך להשתמש בה, והפרחים בקעקוע הם הפרח הלאומי של יפן" אמרתי לה. "זו היתה חוויה מצחיקה, הייתי בעיירה קטנה שאף אחד בה לא ידע אנגלית, כולל את המאסטר שלי" גיחכתי.
"נשמע מלחיץ..." אוולין אמרה.
"ואני אחת שנלחצת?" הרמתי גבה, היא צחקקה ונשכבה לידי והניחה את הראש שלה על החזה שלי.