Leo Moreno

51

"אני תוהה אם היא אי פעם תרגיש שאני חסרה," אנדי תהתה, "כי זה העניין- היא החליפה אותי, יש לה הרבה חברים וחברות ובן זוג חתיך ונהדר שאוהב אותה, אבל היא בחרה לאבד אותי, החברה האחת שבאמת אהבה אותה. אני לא אהבתי אותה כי היא היתה יפה או חכמה, או בגלל הצחוק והחיוך היפים שלה, אני אהבתי אותה גם בגלל כל הפגמים והדברים הרעים והמכוערים בה, העבר והלב הכואב, התכונות הרעות- אהבתי כל אחד ואחד מהם. אבל היא בחרה בריגוש הקצר של חברים חדשים, שאולי לא יהיו מוכנים לסלוח על הכל ולהישאר כמוני." היא אמרה.
"זו אחת הטרגדיות הכי גדולות של החיים- אנשים אף פעם לא ידעו כמה אנחנו אוהבים אותם, ואנחנו אף פעם לא נדע כמה אנשים אוהבים אותנו" אמבר השיבה לה.
"עכשיו כשאני מבינה את זה היא בכלל לא יודעת שאני לסבית" אנדי פתאום צחקקה.
הן שכבו שם ככה בשקט לכמה דקות, רק בוהות בכוכבים.
"עכשיו כשסיפרת לי על שברון הלב של חייך, את מרשה לי לנשק אותך?" אמבר שאלה.
"רק אם תאהבי גם את הדמעות שלי ולא רק את החיוך "אנדי השיבה לה.
"אנדי שלי, אין משהו שאני לא אוהבת בך. "אמבר אמרה ונישקה אותה.

נ.מ אוולין:
סגרתי את הספר, זה היה עמוד יפה. אנדי ואמבר שכבו על הרצפה במרפסת של אנדי ב2 בלילה והסתכלו על הכוכבים, ופשוט דיברו אחת עם השנייה. לאנדי יש לב מזהב אבל אף אחד מעולם לא ידע להעריך את זה, עד שאמבר פגשה אותה ומיד התאהבה בה. זה לא שינה לה שאנדי עוד שבורת לב מבחורה אחרת, שהיא לא במצב נפשי למערכת יחסים, הא היתה מוכנה לחכות לה ולהרעיף עליה אהבה עד שהיא תחזיר לה אותה.
"בייבי תתכונני אנחנו הולכות לאכול" ליאו אמרה קמה מהמיטה.
"תעזרי לי לקום~" התבכיינתי. ליאו צחקקה והרימה אותי כמו כלה, היא הושיבה אותי על הכיור במקלחת ונתנה לי מסרק.ליאו אני רוצה שתשחזרי עבורי סצנה מספר." בקשתי ממנה.
"איזה?" היא שאלה, נעמדה מולי והחזיקה לי את המותניים קרוב אליה.
"שיחת נפש באמצע הלילה מתחת לכוכבים!" קראתי בשמחה והיא צחקה, בטח חשבה שזה משהו כחול.
היא חייכה ונישקה אותי, "או בייבי שלי את לא יודעת כמה אני אוהבת אותך." היא אמרה בחיוך גדול. אפילו לחברים שלה פה שהיא לא ראתה מלא שנים היא לא חייכה ככה.
"אני כל כך שמחה שיש לי אותך" היא אמרה ונישקה אותי שוב.
"תשמרי את זה לאחר כך~" צחקקתי ודחפתי אותה קצת. היא צחקה והלכה להתלבש.
לבשתי חולצה רגילה לבנה עם חצאית ארוכה, אנחנו הולכות לאכול עם המשפחה של ליאו... אני רוצה לעשות רושם טוב.
"ליאו~ בואי תעשי לי את האיליינר!" קראתי לה.
"את לא יכולה לעשות לעצמך?" היא באה ושאלה.
"את עושה יותר טוב." קבעתי ונתתי לה את האיליינר.
היא העבירה שתי משיכות עדינות, אחת על כל עין וכל העניין נגמר בפחות מ5 שניות.
תזכרו בנות- חברה צלפית זה סוף הדרך.

הגענו לבית של המשפחה של דודה של ליאו, הם היו מאוד נחמדים וידידותיים, שלא לדבר על כמה טעים האוכל שלהם היה.
אחרי הארוחה ישבתי על הספה וצפיתי בטלוויזיה עם אחיינית מדרגה שנייה של ליאו, "מיה קארה" ליאו באה, היא עמדה לידי והושיטה לי את היד שלה. החזקתי לה את היד והיא לקחה אותי למעלה והחוצה למרפסת הגדולה. היא כיבתה את האור בקומה ונשכבה על הרצפה, מסמנת לי לבוא לידה.
נשכבתי לידה בשמחה והסתכלתי על הכוכבים.
"תראי מה מצאתי" היא אמרה והראתה לי תמונה קטנה של נערה יפה עם שיער ארוך ופנס בעין, מחייכת חיוך גדול ומחבקת מהצד עוד נער קטן ממנה, הם עומדים בשדה ירוק עם שמיים כחולים.
"זו את?" שאלתי והיא הנהנה.
"אלה אני ואליסיו, אני בערך בת 14 כאן. אני לא מחייכת הרבה בתמונות אז זו אחת מיוחדת" היא אמרה.
"את ממש יפה..." אמרתי. ליאו מאוד יפה. המונות שלה בתור נערה מראות את זה נהדר, היה לה יופי מאוד קלאסי ועדין, נשי אבל מסתורי. גם עכשיו היא יפה ממש אם מסתכלים טוב.
"תודה בייבי" היא צחקקה ונתנה לי נשיקה קטנה על הראש.
"למה הפצע אבל?" שאלתי.
"נפלתי על הפנים במדרגות" היא צחקה בשקט.
"את יודעת רואים שלמשפחה שלך יש גנטיקה ממש טובה" אמרתי, ליאו ואחיות שלה מאוד יפות וגם ההורים שלהן נראים צעירים לגילם.
"יתרונות וחסרונות של משפחות מורנו" ליאו צחקקה.
"עד כה אני מאוד אוהבת את המשפחה שלך..." אמרתי.
"זה כי הם מחבבים אותך אז הם נחמדים. את צריכה לאות איזה ביצ' קמילה נהיית כשהיא לא מחבבת מישהו" היא השיבה לי וצחקה קצת. "תגידי אוולין את רוצה להתחתן?" היא שאלה. "בכללי, כרגע היפותטי" היא המשיכה.
"אני רוצה חתונה אל לא משהו גדול עם מלא אנשים, סתם חתונה קטנה כזאת במקום יפה עם קצת משפחה וחברים. אה וכמובן האהבה שלי" צחקקתי. "וגם אם זה קטן אני עדיין רוצה שמלה." קבעתי. ליאו לא אמרה כלום, רק חייכה אלי חיוך מאוהב.
"אני אוהבת אותך לואיזה, אני לא חושבת שאת יודעת עד כמה..." אמרתי והתכרבלתי עליה.
"אני לא יודעת כמה אבל אני יודעת שאני אוהבת אותך יותר, עם כל הלב השחור שלי והנשמה הפגומה שלי." היא אמרה ונישקה אותי.