Leo Moreno

29

יצאנו לחצר הקטנה, "אוקיי נתחיל עם אקדח כי זה יותר קל" היא אמרה וטענה את האקדח השקט שלה. בסופו של דבר כן נאלצתי לבטל את המשמרת ערב... אמרתי לבוס שלי שאני אעשה מחר כפולה כי יש לי היום אירוע חשוב. ועכשיו שהוא יודע עם מי אני יוצאת הוא לא יכול לכעוס עלי יותר מדי, ובמיוחד לא כשההתנצלות שלי כתובה כל כך יפה ובנימוס. "אוקי את מחזיקה אותו ככה עם יד ישרה ושנייה תומכת, שתי עיניים פקוחות ויציבה ישרה." היא אמרה וירתה כמה קליעים למטרה, כולם עברו בדיוק דרך אותו מקום באמצע שלה. "וואו ליאו אין פלא שהאיליינר שלך יוצא כזה מדיוק" אמרתי מודהמת."אוקיי עכשיו תורך. תנסי לכוון לשלושת העיגולים הפנימיים." היא אמרה ונתנה לי את האקדח. יריתי ארבעה כדורים, אחד בעיגול הכי חיצוני, אחד על העץ ליד והשניים האחרונים בדיוק באמצע המטרה. ליאו צחקה מזה קצת, "מספיק טוב." היא אמרה ועברנו לסכינים. 

"וואו זה היה כיף" אמרתי בסוף. "הלוואי שיכולתי ללמוד את זה כשהייתי קטנה יותר" צחקקתי.
"הדייט הכי רומנטי שהיה לי" ליאו צחקה בשקט. 
התארגנו ונסענו לחנות שמלות ערב, "באלי משהו עם נצנצים." אמרתי. 
"ילדה" ליאו צחקקה. 
"כמה מפונפן האירוע הזה?" שאלתי. 
"המממ... מגדל-כוסות-שמפניה- מפונפן." היא אמרה. 
"וואו..." מלמלתי. 

הגענו לחנות ואני רצתי לתוכה כמו ילד מתלהב. 
"תגידי ליאו יש קוד לבוש?" שאלתי. 
"לא נראה לי. תבחרי מה שאת רוצה ואם את לא מצליחה לבחור נקנה כמה. לא חסרים לי אירועים" הא אמרה.
"ומה את לובשת???" שאלתי. 
"א.... מה אני לובשת עכשיו עם עניבה?" היא שאלה בחוסר עניין. 
"משעמם מאוד מצידך." קבעתי והלכתי לחפש שמלות וליאו הלכה מאחורי.
בחרתי כמה שמלות שממש אהבתי, היו כמה שנראו כמו שמלות של נסיכות דיסני אבל אותן לא לקחתי. לקחתי שמלות למדוד וגם ליאו בחרה כמה עבורי והלכנו לתאי מדידה.
ניסיתי כמה שמלות שבחרתי, הן היו יפות אבל לא הצלחתי להתחבר לאף אחת מהן. ניסיתי אחת שליאו בחרה, היא היתה לבנה מנצנצת עם שרוולים קצרים ושסע גבוה ברגל.
יצאתי והראתי אותה לליאו, "מושלם." היא קבעה.
"זה לא מפריע לך שאני לובשת משהו חשוף כזה...?" שאלתי, לכל האחרים זה הפריע...
"לא. את התכשיט שלי היום" היא אמרה וחיבקה אותי קרוב אליה מהמותניים.
הסמקתי ממש.

בסוף קנינו את השמלה הזאת.

-------

הגיע הערב ונסענו לאירוע, אני ממש התרגשתי לזה, התאפרתי יפה וסידרתי את השיער. הגענו, והיה מחוץ לבניין מחנה מכוניות! ואיך יודעים שזה היה כל כך מפונפן? ליאו נתנה לאיש הזה לנהוג במכונית שלה.
זה היה המקום הכי יוקרתי שראיתי בחיים שלי, יותר מכל שאר המקומות שליאו לקחה אותי אליהם.
בכניסה לאולם היה מישהו שלקח מאיתנו את הסוודרים ונכנסנו פנימה.
ליאו לבשה מכנס מחויט שחור וחולצה מכופתרת ארוכה מסאטן גם שחורה. ואיך יודעים שהאירוע הזה חשוב? היא שמה איליינר.
אבל לא חשוב מספיק שהיא תשקיע בז'קט ועניבה כמו שאר הגברים.
"את נראית נהדר בייבי" היא אמרה והניחה נשיקה על הראש שלי.
פתאום אשה בלונדינית בשנות ה40 לחייה נגשה אלינו, "ערב טוב מורנו, את מי הבאת איתך היום?" היא אמרה בחיוך.
"אני אוולין בת הזוג של ליאו, נעים להכיר" חייכתי אליה ולחצנו ידיים.
"נעים להכיר, אני ולריה אשתו של ויקטור מארגן המסיבה, שעובד עם ליאו." היא אמרה. ויקטור זה לא הבחור מהמאפיה הרוסית? טוב אני לא אקדיש לזה מחשבה. אם ליאו הרגישה בטוח מספיק להביא אותי לפה אז זה בטוח מספיק.
"אני מרגישה שאת לחוצה, תרגיעי. בואי נלך לאכול עוגה" ליאו לחשה לי החזיקה לי את היש ולקחה אותי לשולחן הגדול.
"אוקיי זה ויקטור" היא לחשה לי והצביעה על האיש הבלונדיני מאוד, גם בשנות ה40 לחייו שלחץ ידיים עם מלא אנשים.
"ושני אלה שנראים זהים לגמרי הם אליו ומתיאו, בני דודים שלי שעובדים איתי והם תאומים זהים שלא זזים אחד מהשני, מתלבשים אותו דבר ומסדרים את השיער
שלהם אותו דבר. אין לי מושג יוצר מי זה מי ואני חושבת שגם להם לא" היא אמרה והצביעה על שני הגברים בחליפות הכחולות.
"וזו אנסטסיה הבת הגדולה של ויקטור. היא בת 17 והוא מנסה להרחיק אותה מהעסק כמה שיותר אבל לוקח אותה לאירועים הכפיים" היא הצביעה על הבחורה הצעירה עם השמלה הוורודה, היא היתה בלונדינית עם עור לבן מאוד, עיניים כחולות וחיוך נעים כשהיא דיברה עם אנשים. 
"הוא לא נשמע בן אדם כל כך נורא כמו השמועות עליו..." מלמלתי. 
"זה כמו שספורטאים טובים, זמרים רומנטיים או שחקנים חתיכים יכולים להיות בני זוג או הורים מכים ומתעללים. זה שמישהו מציג צד יפה שלו בעבודה שלו לא אומר שהוא ככה בפרטי. ואותו דבר הפוך, זה שויקטור אכזרי במקצוע שלו לא אומר שהוא לא אבא ובעל טוב." היא הסבירה. זה הרבה אינטיליגנציה לגנגסטרית מקועקעת....
"את חכמה ליאו..." מלמלתי ונצמדתי אליה.
"אני יודעת" היא צחקקה ושמה את היד שלה על הכתף שלי. 
"שלום גברת מורנו!" אנסטסיה ניגשה אלינו בחיוך ולחצה לליאו את היד. 
"אוי ואבוי אל תקראי לי גברת מורנו אני נשמעת זקנה... תקראי לי ליאו"  היא צחקקה. 
"אוקיי ליאו, את מי הבאת איתך היום?" היא הסתכלה עלי. 
"אני אוולין בת הזוג של ליאו, נעים להכיר אותך" אמרתי בחיוך. 
"וואו באמת?! אני הבת של ויקטור. הוא אמר לי שלא היתה לך חברה מגיל 20..." היא הפנתה את מבטה לליאו וגם אני הסתכלתי עליה מבולבלת. 
"טוב את מכירה אותי אנה, אני אוהבת 'לעבוד לבד', אבל בפני בחורה כזאת אי אפשר לעמוד" היא השיבה לה ונתנה לי נשיקה מהירה על הראש. 
"או אתן חמודות~" אנסטסיה צחקקה. אני צריכה ללכת עכשיו, אבל כיף שבאתם. ואני גם ממש אוהבת את השמלה שלך אוולין" היא אמרה. 
"גם אני אוהבת את שלך" אמרתי מוחמאת, היא אמרה תודה בחיוך והלכה. 
"ליאווווווו" שמענו פתאום והראש של ליאו נמשך אחורה מהשיער, היא התיישרה מיד ונתנה כאפה לאחותה, אני חושבת שזו היתה קמילה. היא לבשה שמלה אדומה והשיער הבלונדיני שלה היה אסוף אחורה. 
שתיהן  הסתכלו עצבניות אחת על השנייה, אני לא יודעת למה... אני חושבת שהן תמיד ככה. 
"קמילה די לעצבן את חברה שלי" נאנחתי ונצמדתי לליאו, שתיהן הסתכלו עלי בהלם וקמילה יותר, הן כנראה לא ציפו לזה ממני. 
"כל כך גאה" ליאו מלמלה וחיבקה אותי חזק מהצד.
"או את חמודה~ אותך אני אוהבת את ליאו לא." היא אמרה.
"טוב בכל אופן, ליאו, אני מאוכזבת שאת לא עם שמלה," היא התחילה,
"בחלומות שלך" ליאו הוסיפה.
"ואני חוזרת לחבר שלי. תהיי נחמדה לאנשים" היא אמרה והלכה.
"הילדה הזאת מעצבנת כל כך...." ליאו מלמלה.
צחקקתי קצת, "לואיזה, את איתי ובאת להינות. תרגעי ותעזבי את זה" אמרתי ונתתי לה נשיקה על הלחי.
"את צודקת" היא אמרה ונישקה אותי.