פרק 34

468 101 92
                                    

ריידר-

"ריידר! אנחנו רוצים להגיד לך משהו, אנחנו נמצאים במטבח." אבא שלי צועק ואני נאנח והולך לכיוון המטבח, ג'ניפר אמורה לאסוף אותי, התכוונתי ישר לצאת מהבית וללכת איתה מבלי להיתקל בהורים שלי, יותר נכון באבא שלי.

כשהייתי קטן יותר אהבתי אותו, אבל לאחר שנחשפתי לצד המושחת והמלא שנאה שלו, הבנתי שהוא מקרה אבוד, למרות שתמיד קיוויתי שהוא יקבל אותי, אבל אני יודע שזה לא יקרה בחיים.

"מה?" אני שואל כשאני עומד מול ההורים שלי, אבא מניח את זרועו סביב אמא כשהיא נשענת עליו. "אני יודעת שזו בהתראה קצרה, תאמין לי אני בקושי מצליחה לנשום." היא נראית נרגשת, אני זוקר גבה, לא מבין מה קרה. אבא מוציא מהכיס שלו שני כרטיסי טיסה. "לכבוד הולנטיין קניתי לאישה היפה ביותר בעולם זמן איתי באחד המקומות האהובים עליה, אמסטרדם." היא מחבקת את אבא שלי, נראית בעננים.

שכחתי שהיום ולנטיין, אני שונא את היום הזה. לא קשה לנחש למה, אין לי בן זוג, וגם אם יהיה לי נצטרך להסתיר את המערכת יחסים שלו ואז ימאס לו והוא יפרד ממני. "מה עם ג'ניפר? קנית לה משהו?" אמא שואלת ואני מניד את הראש שלי, "נפרדנו אמא." אני מזכיר לה את הפרידה השקרית שלנו, בגלל שלא היה ביני לבין ג'ניפר קשר רומנטי מההתחלה.

"אני לא אתערב בחייך, כל עוד אתה נמשך לבנות, אנחנו בסדר עם זה." אבא מגחך ואמא שלי צוחקת, הוא קורץ לי ואני מדביק חיוך מזויף, משהו בחזה שלי מתרסק לרסיסים, הנה הלך הסיכוי שלא היה קיים מההתחלה, שאבא יקבל אותי. בשבילו זה התלוצצות, בשבילי זה משבר זהות.

"אנחנו טסים היום ריידר למשך חמישה ימים, יש במגירה בחדר שלנו 1500 דולר מזומן, תשתמש בהם למקרה שתרצה להזמין אוכל." יש לי את הכסף שלי, אבל אם היא מציעה אז אקח את ההזדמנות.

"תודה אמא, מתי אתם טסים?" אני שואל והטלפון שלי מצלצל, אני רואה את שמה של ג'ניפר על המסך. "בעוד שעה וחצי," אבא עונה במקומה ואני מהנהן. "מה בנוגע ל.." אני נזכר באיברים הכרותים שאבא שלי הראה לי ונגעל, ".. לרצח מחוץ למועדון." אני יודע שקיל הרג את האנס. "הוא הסגיר את עצמו באמצע הלילה," אבא אומר ואני מרגיש אגרוף שלא נראה לעין מכה את החזה שלי, קיל הסגיר את עצמו?

אני בולע את הרוק, "אני מאחר, צריך ללכת," אני עובר לידם, מרגיש שחץ נורה לי בחזה. אני יוצא מהבית ורואה את ג'ניפר ברכב מנופפת לי, אני פוסע לעברה ולא יכול להפסיק לחשוב על זה שקיל בכלא, זה לא הגיוני. הוא הרג אנס והוא נמצא בכלא?

אני נכנס לתוך הרכב וטורק את הדלת, היא שולחת את ידה לאחור ושולפת דובי שמחזיק לב. "ולנטיין שמח," היא מברכת ונותנת לי את הדובי. זו פעם ראשונה שהיא קונה לי משהו לולנטיין ואנחנו בכלל לא זוג. "נפרדנו, זוכרת?" אני שואל אותה בציניות בגלל שמההתחלה לא היינו ביחד. "אני זוכרת, אבל רציתי לקנות לך משהו. תן לי לנחש, שכחת שולנטיין?" היא שואלת, אני מהנהן. היא מכירה אותי יותר מדי טוב.

ג'ניפר נוסעת לכיוון התיכון ואני מרגיש שאני חייב לספר לה על קיל, אבל קיל הוא גבר שאין משהו רגוע שאפשר להגיד עליו, אני לא אוכל להתחיל ממשהו קטן ואז להגיע לעיקר. אני אנסה לסנן את דבריי כמה שיותר. "חבר של קיל חטף אותי ויכול להיות שהייתי מת עכשיו." אני אומר והיא פוערת את עיניה ומשתעלת כאילו נתקע לה עצם בגרון. "מה?!" כפי שאמרתי, אין משהו רגוע להגיד עליו.

"אבל קיל הציל אותי מחבר שלו, שנראה טוב דרך אגב, וחשבתי שקיל אמר לו לחטוף אותי וכשאמרתי לקיל את מחשבותיי, הוא התעצבן ונישק אותי, נישקתי אותו בחזרה ו-" ג'ניפר מכחכחת בגרונה, "רגע ריידר אני לא עוקבת. אתה נחטפת?" היא מעוות את פניה בבלבול והלם. "כן." אני אומר והיא סוטרת לראשה.

"איפה הטיפש הזה נמצא?" היא נראית עצבנית, "בכלא." אני פולט מבין שפתיי בלי לחשוב, "אז אתה אומר לי שקיל עכשיו בכלא?" היא שואלת ואני מהנהן, "וכשהוא התעצבן עליך הוא נישק אותך?" אני מגרד את העורף שלי במבוכה, כשהיא אומרת את זה, זה נשמע מעוות אבל בפועל זה היה טוב.

"מה הכוונה של נחטפת?" לא נראה שהיא מצליחה לעכל את דבריי, אני מבין אותה. "אחרי שרצתי במורד הרחובות בגלל האיברים הכרותים שאבא שלי הראה לי, חבר של קיל הגיע מאחוריי ו-" ג'ניפר מסמנת לי לעצור. "ריידר, מה קרה אתמול? אבא שלך הראה לך איברים כרותים? נחטפת? קיל בכלא? מה קורה פה?!" נראה שהיא יוצאת מדעתה.

אני לא מצליח להבין בעצמי את הקשר שלי עם קיל והאירועים שסובבים סביב זה, הוא נכנס לחיים שלי בתור סערה, וכפי שסערה עושה, היא סוחפת את חיי איתה. "אתמול אני אכלתי שוקולד וצפיתי בסרט, בזמן שראית איברים כרותים ונחטפת." הקול שלה נשמע מוזר, "אמרתי לקיל גם שאני אוהב אותו." היא חונה בחניה של התיכון ומניחה את ראשה על ההגה. "אני לא מבינה כלום ריידר." אני נאנח, רואה זוגות מחוץ לתיכון.

"אני גם לא מבין, אבל אני אוהב להיות ליד קיל. אני לא מצליח לעכל את זה שהוא בכלא." ליבי נצבט בכאב, "אני לא חושבת שאתה צריך לעכל את זה." ג'ניפר אומרת ואני לא מבין למה היא מתכוונת, כעבור רגע הדלת נפתחת, יד שרירית וחזקה אוחזת בי ותולשת אותי מהרכב. עיניי נפגשות בעיניו הכהות של קיל. "אתה לא בכלא?!" אני שואל, מופתע מזה שהוא מולי.

"שלום לך ריידר," אני שומע את שמי ומסתכל הצידה, רואה את טיאגו, החבר של קיל. הוא קורץ לי ומחייך. ג'ניפר יוצאת מהרכב שלה בכעס, "אתם דפוקים, שניכם, מי אתם בכלל?" נראה שהיא פולטת את הזעם שאגרה. "מי זאת?" טיאגו שואל, מתעלם לגמרי מהכעס שלה. "ידידה שלו, היא קצת חצופה. תצטרך לסבול אותה קצת." ג'ניפר מכווצת את עיניה, מעבירה את מבטה על כולנו.

"אתם יודעים מה, אני נורמלית. אני לא אכנס לעניינים שלכם, תעשו מה שאתם רוצים. רק שריידר ישאר בחיים." היא אומרת והולכת לכיוון התיכון, טיאגו שורק. "לא רגועה, מת על זה." אם היא הייתה שומעת את זה, היא הייתה מפילה אותו לרצפה. "אתה יכול בבקשה להפסיק לתלוש אותי מרכבים?" אני שואל את קיל בגלל התחביב החדש והמעצבן שלו. "לא." הוא עונה בקלילות.

"לתלוש אנשים מרכבים זה הולך בעולם המאפיה," טיאגו אומר מהצד ומגחך, "הוא צוחק." קיל אומר וטיאגו מושך בכתפיו, "או שלא." טיאגו מוסיף בחיוך וקיל שולח לעברו מבט מצמית, הוא משתתק. אני מנסה להבין מה קורה כאן, הוא לא אמור להיות בכלא?

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: 3 days ago ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

אהבה מומרת לשנאהWhere stories live. Discover now