אהבה מומרת לשנאה

פרק 25

קיל-

מהרגע שריידר ירד מהרכב שלי וחזר לבית שלו ישר הרגשתי בחסרונו, לא זכור לי אי פעם שהרגשתי ככה. בנסיעה לבית שלי חשבתי אפילו להתקשר אליו אבל ויתרתי על זה. ריידר המזדיין צדק, אני לא מצליח להוציא אותו מהראש שלי. אני צריך הסחת דעת. אני פותח את דלת חדרי ומתקשר לטיאגו.

"שמעתי מאבא שלי שהבאת חבר לבית, מה השלב הבא, לבכות מציון נמוך?" הוא נוטף ציניות מסריחה, הלעג שלו גורם לפניי לזעוף. "אתה רוצה שאני אקבור אותך טיאגו?" אני שואל בכעס, בתגובה לכך הוא צוחק צחוק קולני. "כדי שתהפוך את הקבר שלי לטיול השנתי שלכם?" אני מחכך את שיניי בעוצמה, "אם לא היית חבר שלי והבן של מארק הייתי הורג אותך." הצחוק שלו נהיה גיחוך מעצבן לאוזניים.

"אני מדמיין אותך מגיע אליי עם הקלמר והתיק הקטן מהתיכון, היית הורג אותי עם אחד הספרים שלכם?" אני מאגרף את ידי, "זה שאני נמצא בתיכון לא מרכך אותי, טיאגו." אני מציין, "מה אמרת? לא שמעתי, אמרת שאתה הולך להכין שיעורים?" אני מסתכל על הטלפון, "אני מגיע אליך טיאגו." אני מנתק את השיחה.

כך נמדד החברות ביני לבין טיאגו, הוא עושה משהו מטופש, אני מגבה אותו. הוא מעצבן אותי, מכעיס אותי, אני רוצה להרוג אותו ואז כשאני פנים מול פנים מולו הוא מתחרט ישר על שהכעיס אותי. "הולך?" קולו של אבא עוצר אותי, אני מסתובב ורואה אותו משלב את הידיים שלו. "הולך לטיאגו." אני מסביר, הוא מהנהן, אני בא להסתובב ודבריו עוצרים אותי. "שכחת את המטרה שלך קיל," אבא אומר ואני זוקר גבה בבלבול, "איזו מטרה?" החיוך שעולה על פניו גורם לי להרגיש כמו מפגר.

"לפני שהכנסתי אותך לתיכון אתה האכלת אותי בשטויות שדרך הנערים שם אתה תחפש פרטים על האבות שלהם שהצליחו לצאת מהרדאר שלנו אבל עד עכשיו לא נתת לי שם אחד, אני מניח שזה בגלל שאפילו לא בדקת." מבטו הבוחן גורם לי להידרך, אני לא רוצה לשקר לאבא שלי, מפני שהוא ישר ידע שאני משקר והוא לא אוהב שמשקרים לו. "אתה צודק אבא, אני שכחתי מזה לגמרי." לך תזדיין ריידר, אתה פאקינג הסחת דעת שאני לא יכול להרשות לעצמי.

"אני לא יודע את הסיבה שבגללה החלטת לרצות להיות בתיכון, אתה בן עשרים קיל, כבר כמה וכמה אנדרבוסים פנו אליי בהצעות שידוך בקשר לבנות שלהן ודחיתי כל הצעה, אפילו הוצאתי אותך מהמעגלים החברתיים של המאפיה בגלל שאני מאפשר לך כל דבר קיל." אני חושק את הלסת שלי, יודע שהוא צודק. אפילו שאבא שלי הקאפו גם הוא חלק מהמסורות או חוקי המאפיה, למרות שהוא יכול לבטל ולחקוק חוקים משלו.

חוץ מטיאגו לעולם לא התחברתי למישהו אחר מהמאפיה, כולם נראו לי חלשים מדי, עלובים מדי שרק מתרברבים בשמם של האבות שלהם. שנאתי להיות במעגלים החברתיים איתם ואבא שלי הוציא אותי מזה, בהתחלה זה לא התקבל טוב שבן של קאפו לא יהיה סביב חיילים אחרים אבל אבא שלי אמר שאם למישהו יש בעיה שיגיד לו, אף אחד לא פנה אל אבא שלי כי ידע שהוא ימצא את הסוף שלו.