קיל-
אני עומד מחוץ למשרד של אבא שלי, מעולם לא הייתי לחוץ לראות אותו. אני פותח את דלת המשרד, פאק. מארק יושב ליד אבא שלי כשטיאגו מולם, ליד טיאגו עוד כיסא. "שב קיל," אבא שלי מצביע בחומרה ואני מתיישב, טיאגו מסתכל עליי בהתנצלות, אני לא יודע בדיוק מה החמור הזה אמר ואני לא מאשים אותו, אחרת אבא שלי היה מוציא את זה ממנו בדרך אחרת.
"אני הבנתי מטיאגו שחטפתם את הבן של השוטר," אני מסתכל על טיאגו בגבות מכווצות, חטפנו? הדפוק הזה חטף את ריידר, להפך. התנגדתי לרעיון הדפוק הזה. "כן אבא," אני בכל זאת מסכים. הוא מותח את צווארון החליפה שלו, "אנחנו לא חוטפים חפי מפשע, אבל מה שמעניין אותי הוא למה שחררתם אותו." אני בולע את הרוק שלי, פה זה הזמן שלי להתוודות מולו.
"הוא לא ידע לענות על כלום-" טיאגו אומר במהרה ונקטע כשאבא שלי דופק את אגרופו בשולחן, אני רואה צבע לבן מחליף את צבע גופו של טיאגו. אבא שלי ידוע בזכות אכזריותו וחוסר הסבלנות שלו, הוא הרג אנשים בדרכים שאף אחד לא חשב עליהם. כף היד שלו היא כמו ברזל, אם היא נסגרת על עצם היא שוברת אותה בקלות.
"אתם חטפתם בן של שוטר ושחררתם אותו, לא חשבתם על זה שהוא לא יגיד לאבא שלו?" אבא שואל וטיאגו נראה לחוץ, מארק שיושב ליד אבא שלי, מצמצם את עיניו לעבר טיאגו. "תענה טיאגו, אתה יודע שהקאפו מכבד אותך וזה למה הוא לא מענה אותך." אבא היה יכול לדלג על שלב הדיבורים ופשוט לענות את טיאגו, אבל אבא שלי מחבב אותו.
"אני שחררתי אותו." אני פולט מפי, עיניהם של מארק ואבי נשואות אליי. "למה?" אבא שלי שואל בקולו העמוק והמאיים, ששמור לאויבים. אני בולע את הרוק שלי. "לפני שאגיד לך למה, יש משהו שאני מעדיף להגיד קודם." היד שלי מתחילה לרעוד, אני שומע שאיפה חדה לידי, זה טיאגו. הוא יודע למה אני מתכוון. הוא מניח את ידו על ידי, כנראה כדי להרגיע אותי.
"אני נמשך לגברים אבא." אני פולט את ההודאה שתביא לגזר הדין שלי, עיניהם נפערות, הם מסתכלים על איך שטיאגו מניח את ידו על היד שלי, "אתה..?" מארק שואל את הבן שלו. "מ-מה?" טיאגו מגמגם כשהוא מבין שאבא שלו חושב שהוא גם הומו בגלל שהוא אוחז בידי, כמה שאתה דפוק טיאגו, כשאני מתוודה מול אבא שלי ואתה אוחז לי ביד כאילו אתה הבן זוג המזורגג שלי.
"לא אבא לא, אני זונה של נשים." טיאגו ממהר להגיד, אבא יושב בשקט. עיניו הכבדות גורמות ללב שלי להאיץ. הן מאפילות, נראות כועסות. מבטו חונק אותי. אני לא זוכר שהרגשתי כזה חלש כבר הרבה זמן. "תעמוד קיל," הוא מורה לי ואני נעמד, רגליי רועדות והוא שם לב לזה. "בוא לכאן." אני פוסע לעברו, כל צעד מכביד על ליבי. ברגע שאני מולו הוא נעמד ומתנשא עליי בגובהו.
נראה שטיאגו רוצה להתערב אבל מארק מסמן לו לעצור. אני רואה את ידיו של אבי מתאגרפות לרגע, הידיים שלו הם הנשק הכי קטלני שלו. ראיתי איך הוא חיסל אנשים בעזרת אגרוף, איך הוא שבר מפרקות כשהפעיל בקושי חצי מהכוח שלו. אני זוקף את ראשי, מוכן להשלכות. "כמה זמן אתה יודע את זה?" הוא שואל בכעס, הטון שהוא משתמש בו גרם לגברים רבים להשתין במכנסיים.
"כמה ימים." אני פולט, הוא חושק את הלסת שלו. המבט הצולב שלו מכה בי. אבא שלי פורס את זרועותיו סביבי ומחבק אותי, זה לא מה שציפיתי. החיבוק מאוד כואב, אבל אני מתעלם מהכאב. "אתה מנסה להרוג אותי?" אני שואל והוא צוחק, "אם הייתי מנסה להרוג אותך אז הייתי מניח את ידיי על מרכז עמוד השדרה שלה ולוחץ עליה." עכשיו אני מבין איך הוא הורג ככה אנשים.
"אתה לא כועס?" אני שואל ומרגיש הקלה, שאני יכול סוף סוף לנשום. אבל לא באמת, כי אבא שלי מחבק אותי בצורה שלא מאפשרת לי לנשום. "אם אני כועס? אני לא יכול לכעוס על משהו שאתה לא יכול לשנות." קולו מוזר, אני מסתכל על מארק שמסיט את המבט שלו. "משהו קרה?" נראה שהם חולקים את אותו מחשבה. אבא מנתק את החיבוק ומסתכל עליי, "כשהייתי בגיל שלך, הרגתי גבר שנמשך לגברים, ללא סיבה. כי אבא שלי רצה בזה. אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי אשמה."
מארק נאנח, "הגבר הזה.. זה היה אח שלי." טיאגו קם, הכיסא חורק ברעש צורם לאוזן. "היה לך אח, אבא?!" הוא נראה מופתע, אני מופתע כמוהו. "כן, אבל אבא שלי זה שהסגיר את זהותו של אח שלי לאבא של לארק, בסוף הכריחו את לארק להרוג את אח שלי." אני מעביר יד בשיערי, לא מצליח לעכל את מה שאני מגלה, ידעתי שזה גזר דין מוות, אבל אפילו אח של קונסיליירי?
"אין לי שום בעיה עם זה קיל, אני לא הנער החלש שהייתי בעבר, זה שפקדו עליו דברים. בשבילך אני אהרוס את העולם, אתה יודע את זה. לא אתן לאף אחד לפגוע בך." שריריו של אבא שלי מתקשחים, עיניו נהיות שחורות והוא מעוות את פניו, נראה מאיים לפתע. "תזכור את זה מארק, אם מישהו יעז אפילו ללעוג לבן שלי, אני אהרוג אותו." מארק מהנהן, טיאגו נראה רועד מפחד, "חוץ ממך טיאגו." אני מרגיע אותו, הוא יכול להמשיך ללעוג.
"בנוגע לבן של השוטר ששחררת, למה עשית את זה?" מארק שואל אותי ואני מסתכל לתוך עיניו של אבי, "הנער הזה, זה הנער שהבאתי לכאן. הנער הלחוץ. אני אוהב אותו אבא." אבא מטה את ראשו, זוקר גבה. "אותו? הוא מאוד עדין, כשלחצתי לו את היד בקושי נגעתי בו, זה כי הרגשתי שבקלות אשבור לו את היד." אבא שלי לא צוחק, הוא רציני. ריידר פאקינג עדין וזה מטריף אותי.
"הזין שלי בחר בו, אני יודע שהוא עדין. אני למדתי איך להיזהר לא לפגוע בו." אני מסביר לאבא, טיאגו מעביר את מבטו ביני לבין אבא שלי. "זה אומר שאנחנו הולכים להישאר בחיים?" טיאגו שואל בתקווה, "אבא, קוראים לנער ריידר, הוא לא יגיד שום דבר." אבא שלי סורק את פניי ומהנהן, "אתם חופשיים ללכת, אבל קיל, תשלח לי את המיקום של הבית של ריידר." אבא מורה לי והלסת שלי נופלת לרצפה.
"למה?" אני שואל בדאגה, "זו לא בקשה, זו פקודה. אני חייב לברר משהו, תסמוך עליי." ברור שאני סומך על אבא שלי, אני מהנהן ויוצא מהמשרד עם טיאגו. "סוף סוף אני יכול לנשום, אתה מאמין שאבא שלי חשב שאנחנו ביחד לרגע?" טיאגו שואל וראשי עסוק במשהו אחר. "חשבתי שאתה הולך למות." הוא מוסיף, אני רק חווה הקלה. ההורים שלי יודעים שאני הומו והם בסדר עם זה, זה כל מה שחשוב לי, ריידר הוא כל מה שחשוב לי.
YOU ARE READING
אהבה מומרת לשנאה
General Fictionריידר- ההתעללות שאני סופג על גבי שנים בלתי נסבלת, נשאר לי לסבול את יב' כדי שגלגל הסבל יעצור. אבל כשמגיע התלמיד החדש שנראה קטלני אני יודע שאלו בשורות רעות והן מוכחות כשהתלמידים שמתעללים בי נמצאים מתים אחד אחרי השני. השם שלו זה קיל ובדיוק כפי שאני חוש...
