Fear between love

\\ chapter 6 \\

היום יום שישי, סוף שבוע התחיל ואין לי שום מושג איך אני אעביר אותו לבד בבית.
כל ימי שישי בבית הקודם אני ואמא היינו מכינות אוכל לאבא, אני זוכרת שלמרות הפחד שהיה לנו , תמיד כשהיינו יחד הרגשנו מוגנות, היינו תמיד מלכלכות אחת את השנייה וצוחקות, בערב כשהכל היה מוכן הוא בדיוק הגיע וכיבה את כל השמחה שהייתה בן רגע.
כל פעם הוא היה מתעצבן על משהו ומעיף את השולחן על הרצפה עם האוכל, או כל מיני דברים אחרים.

פתחתי את הטלפון וראיתי שיחה שלא נענתה מיובל, היא התקשרה אליי בשלוש לפנות בוקר מה היא מצפה?
חייגתי אליה, מחכה לשמוע את קולה,

יובי:  הלו?

אני:  יוב?  מה קרה? למה התקשרת בשלוש              בלילה??

יוב:  רציתי לשאול אם את בסדר.
היה נראה שקרה לך משהו.

אני:  הכל בסדר, באמת.

יוב:  יופי,
בכל אופן אני זזה לישון,
השעה פאקינג שמונה בבוקר חיים שלי לכי לישון יחסרת חיים.

צעקה לי לטלפון בשקט ונימנום תוך כדי שצחוקי ממלא את חלל החדר, 
ניתקתי את השיחה,
מניחה שאני כבר לא אחזור לישון.
יש לי היום בייביסיטר בשמונה בערב ולפני אוכל 'ארוחת ערב'.
זה לא באמת ארוחת ערב לכבוד יום שישי.
זה כמו כל יום רגיל, סלט, טוסט..
לא חגיגי, לצערי.

אני רוצה לגדל את הילדים שלי ככה שנאכל ביום שישי בערב עם כל המשפחה ביחד,
כשמפה על השולחן ויש מגוון של אוכל.
אני רוצה לחגוג את חג פורים עם הילדים שלי ולהתחפש יחד איתם.
אני רוצה לחגוג לילדים שלי ימי הולדת עם מיליוני בלונים ומתנות, בעיקר ברכות.
אני רוצה להיות בחופשות מגבשות עם המשפחה שלי.
אני רוצה.

אני מניחה שאבא הרס לגמרי את כל מה שהיה.
אני כבר לא זוכרת את היום הולדת האחרון שחגגו לי, תמיד היינו ב'אווירה דיכאונית'
כי או שאבא הגיע שיכור והתעצבן, או שסתם.
מהפחד שהוא יגיע ויתהפך.
זה הפחיד אותנו.
זה הפחיד את אמא.

--

קמתי מהמיטה, כשרגליי נושקות לרצפה הקרירה, גרבתי את גרבי הצמר שלי ונכנסתי לשירותים, שוטפת את פניי ומצחצחת את שיני.
החלפתי את בגדיי לחולצת גולף ארוכה בצבע בז' , אני ממש אוהבת גולף.
לבשתי מכנסיים רופפים אבל הם נראו ממש טוב על הגוף.
הרמתי את החולצה שלי טיפה , חוששת למראה שאראה, להפתעתי הכל היה בסדר.
הוא גם הניח את התחבושת על המקום ככה שהכל נשאר נקי כאילו כלל לא נפתח.
איך הוא ידע לעשות את זה?
מי אתה בן??