Fear between love

\\ chapter 26 \\

אני מגיעה הביתה,
לבית שלי.
כשאני מדליקה את האור בסלון ולאט עולה מדרגה, מדרגה בשל הכאב החזק מהפציעות אני נאחזת בקיר.
ריח הבית מגיע לאפי ומעלה בי חיוך,
אני סוף סוף בבית.
הכל נשאר עומד בבית,
כאילו הייתי פה כל הזמן.
אני לא יודעת כמה ימים הייתי שם,
אצל דוד אבל כשאני פותחת את הטלוויזיה אני מגלה שהייתי הרבה יותר זמן משחשבתי.
שבוע ימים שלא הייתי בבית,
שלא הייתי בבית ספר או בעבודה.
מישהו שם לב?
מישהו חושב עלי?
אף אחד. נכון?
אני מנערת את ראשי ממחשבותי,
פותחת את דלת המקלחת ומביטה במראה כשתיקה נפלטת מפי.
הפנים שלי כלל לא חבולות מלבד חתך קטן שאני אסתיר בשנייה, הפנס בעין עבר והחתך בבטן עבר ורק צלקת מכוערת נותרה ותפסה מקום קטן.
הורדתי את בגדיי הבלויים והקרועים, נבהלת מהמראה של גופי החבול.
חבורות סגולות ופצעים פתוחים תופסים מקום רב.
אני פותחת את זרם המים ומפזרת את שיערי מהקוקו,
נכנסת תחת זרם המים ועוצמת את עיניי תוך כדי שאני נושכת את שפתי התחתונה מהכאב.
כל גופי שורף וצורב כשדמעות יורדות מעיניי אחת אחרי השנייה, למה זה מגיע לי?
למה מגיע לי אבא כזה? חיים כאלה?
לאף אחד לא מגיע דבר שכזה ואני גם לא מאחלת לאף אחד חיים כאלה.

אני סוגרת את זרם המים ומלפפת את המגבת סביב גופי, מעבירה מבט אחרון במראה ויוצאת מהמקלחת לחדר שלי.
אני מלבישה על עצמי תחתונים בצבע שחור עם תחרה שתמיד נוחים לי עם גוזייה תואמת שהיא מחזיקה לי את החזה אבל לא לוחצת,
אני מוציאה את הפיג׳מה שלי אבל הודעה מתקבלת מהפלאפון שלי מה שמזכיר לי שהממון מזל לא הייתי בו.

יובי: ברי, יפה שלי מה קורה איתך? שבוע שלא ראיתי אותך.
דניאל אמר לי שהוא פגש אותך לפני שנסעת , הוא אמר שאת אצל אבא שלך.
לא סיפרת לי שהשלמתם והכל בסדר איתכם!
תדברי איתי כשתוכלי. אוהבת אותך חיים שלי.

••••

דוד: דבר ראשון, תוסיפי את איש הקשר שלי ותכתבי ׳אבא׳.
דבר שני, לכי לבית ספר כדי שלא יחשדו.
נוותר לך על עבודה היום.
אני פוקח עלייך מיליון עיניים,
מילה לא במקום ואת מתה.
גם הסובבים אותך.
והשני שאני אהרוג זה יהיה החבר שלך.
בעצם הראשון,כדי שתראי את זה קורה מול העיניים שלך.
יום טוב ילדה.