יצאתי מהחדר, מתקדמת לכיוון החדר של דניאל כשאני רואה את בן תולה את הבוקסר הרטובים שלו על המעקה במרפסת, עדיין לא יצא לי לראות את המרפסת.
יצאתי החוצה כשבידי הגוזיית תחרה והתחתונים הרטובים, גופי הצטמרר מהקור העז שפקד את הארץ בימים אלה.
עמדתי על ידו, נשענת עם זרועותי על המעקה והושטתי את בגדי הרטובים מנסה לתלות אותם מה שלא הולך לי, "תביאי לי" ביקש וקולו נשמע חמים, הושטתי לו את הבגדים והוא התחיל לתלות אותם כשעיניו מתרחבים לנוכח המחשבה שהוא מתעסק עכשיו עם הבגדים שלפני שניה היו על גופי, "בן" מבטי היה מזהיר והוא מיד התעשת וחייך.
זרועותיו עטפו את גופי ופניו הונחו בשקע צווארי, כשנשימותיו על גופי,
נשיקות קטנות הונחו על צווארי, גורמות לאנחה להשמע מפי,
משהו קשה הורגש על מאחורי הישבן שלי , העברתי את ידי אחורי, מגלה שהדבר הקשה הזה , זה איבר מינו הקשה והעומד.
ידו ירדה אל ידי, נוגעת בה "תראי למה את גורמת, מה את עושה לי" לחש לי והסתובבתי אליו, הייתי צמודה אליו וזה גרם לחולצה שלי להתרומם ולתחת שלי להחשף.
ידיו הונחו על מותני , עיני הביטו בעיניו כשאיבר מינו מורגש בחוץ גופי,
ידו יורדת לאט ועיניו נפתחו בהפתעה כשגילה שהחולצה עלתה וכעת ידיו על התחת שלי, עוסות אותו בעדינות הגורמת לי להאנח יותר, נשכתי את שפתיי, הרגשתי טוב כל כך.
זה הרגיש לי נכון.
הנחתי נשיקה על שפתיו, נשיקה עדינה , באתי להפרד משפתיו עד שהוא תפס במהירות את שפתיי בין שיניו, גורם לעוד מספר גניחות להפלט, "זו אשמתך הפעם" מילמלתי בחיוך כשהוא צוחק.
ידי עברה על פניו, לאט יורדת ועוברת על החזה החשוף שלו ובטנו המוצקה משרירים,
יורדת עוד טיפה ומגיעה לבליטה של הבוקסר שלו, והנה אנחנו.
אני, בר- זמן שכל כך ביישנית וחסרת ביטחון, זו שלא באמת יודעת מה היא עושה ומה קורה.
שלא חוותה שום דבר שכזה.
הנה, בן- לא יודע מה קורה לו אבל יודע שבר עושה לו משהו, היא מטריפה אותו והוא לא יודע מה להרגיש.
הן הם.
רק הם.
על המרפסת, כשעל אחד לא רואה אותם.
בר עם חולצה הגדולה עליה במספר מידות בשל הפצע הגדול בבטנה ובוקסר של בן.
ובן עם בוקר בלבד כשכל גופו חשוף.
שפתיו נצמדו לשפתי, מנשקות , מלקקות ונושכות, שנינו במעין עולם משלנו,
ידו עוברת על הבוקסר שלו, מרגישה את איבר מינו הגדול והעומד.
ידו עוברת מתחת שלי אל מתחת לחולצה שלי, הוא מתכוון להוריד את החזייה מגופי אבל כאשר הוא עולה עוד ועוד ולא מבחין בשום דבר המסתיר את החזה שלי מלבד החולצה הגדולה שלו, הוא מתנתק מהנשיקה, "בר אני לא אשתלט על עצמי" הוא נשמע נואש, אני מחייכת ומהנהנת כאות לאישור.
אני נושקת לשפתיו והוא 'בולע' אותי בתוך שפתיו הבשרניות, הוא מרים אותי ככלה וסוחב אותי לחדרו,
כל זה קורה בזמן הנשיקות שלנו, ההתנשפויות שלנו והתשוקה הגדולה המסנוורת את שנינו.
אני נשכבת על המיטה כשהוא מעליי,
ידו מתחפרת אל מתחת לחולצתי הגדולה,
אצבעותיו נוגעות , לא נוגעות בגופי עד שמגיע לחזי, "אפשר להוריד את החולצה? " שואל ואני מהנהנת.
הלוואי וזה לא יסתיים.
הלוואי וזה יימשך לנצח.
כל דבר שאני והוא עושים זה בהסכמה,
הוא שואל לכל צעד שרוצה לעשות ואני מאשרת.
בשניות החולצה לא על גופי ואני נותרתי עם בוקסר, בן ליקק את שפתיו והעביר את ידו על בטני, "את כל כך יפה" מלמל ונשק קצרות לשפתיי, יורד לאט לאט בנשיקות ועובר דרך צווארי, חלל בית החזה ואל הציצי שלי.
תחילה בצד ימין, הוא נושק סביב הפטמה שלי, גורם לגופי לזוז מהתשוקה בדבר,
אני אוחזת בשיערו הנעים כשהוא מלקק את הפטמה שלי , נושך אותה ומוצץ וככה גם עובר לשניה, אני מתאמצת לא לצעוק מעונג אבל האנחות יוצאות מפי במקום.
ידו יורדת אל איבר מיני התחתון וידי עוצרת בידו, "אני.. לא מוכנה בן" מודה ועוצמת את עיניי, מחכה לתגובה שלו, אני לא מוכנה, אני מפחדת, "את ב..בתולה? " קולו נשמע כאילו לא ידע, אני מהנהנת ופניו חיוורות.
"אני מצטער, א..אני לא ידעתי.. ", עונה ומיד קם, משאיר אותי חשופה במיטתו.
הוא הלך למטה ואני מיד לקחתי את בגדי הרטובים והקצרים וירדתי למטה, מניחה את זרועות התיק על כתפיי.
"את הולכת? " שאל כשמבט מאוכזב על פניו, אתה מאוכזב? למה אתה זה שמאוכזב פה??
ממה? מזה שאני בתולה?! טיפש!
לא עניתי ויצאתי החוצה, מתחילה את דרכי לבד, בחושך ובקור העז.
גופי רועד ודמעות זולגות מעיניי ללא הפסקה.
YOU ARE READING
Fear between love
Roman d'amour"אנחנו יחד בזה, אני אשמור עלייך אמא, הכל יהיה בסדר" לחשתי לה בשקט כשברחנו החוצה, רצנו במהירות, לא מסתכלות לאחור, מפחדות שמבט אחד אחורה והוא יהיה שם, ירדוף אחרינו ויהרוג אותנו. "אנחנו חופשיות" •• איך זה שברגע אחד, החיים יכולים להשתנות מקצה לקצה. כל...
