Fear between love

\\ epilogue \\

האהבה שלי,
היא של פעם בחיים.
היא לא תחזור על עצמה.
היא לא תשתנה.
היא תתעצם, תגבר.
אבל לעולם לא תיפסק.
לימדת אותי מה זו אהבה.
לימדת אותי לסמוך על אחרים, לסמוך על עצמי.
להאמין בעצמי.
הכרת לי עולם שונה,
בו לא כולם צבועים, רמאים, שקרנים, תחמנים או רעים.
כל רגע איתך ממלא לי את האוויר מחדש.
אני רוצה להיות לצידך כל יום, כל הזמן.
כי בלעדייך אני כלום.
אתה חלק ממני.
אני אוהבת אותך.

אני עומדת מול בן, כשגופי נעטף בשמלה לבנה ארוכה המכסה את בטני ההריונית,
מולי בן עומד בחליפה התואמת לבגדי .
אנחנו נעמדים מול כל האנשים שעוטפים אותנו באהבה ובחיוכים.
יובל עומדת מאחורי עם שמלה בצבע שמנת קצת כהה כשמוחה, מאחורי בן נעמד דניאל.
אני מלטפת את בטני בזמן שהרב שמנהל את טקס הנישואין נותן את רשות הדיבור לבן.
עיניו נוצצות וחיוך מתנוסס על פניו.
מהצד אני רואה את דמותה של שרון ועדי כשהחיוך לא יורד מפניהן ומספר דמעות יורדות מעיניה של שרון.
אני מחייכת לעצמי כשעוד שניה אני על סף בכי גם כן.

נכנסת לחיים שלי,
ובשנייה שראיתי אותך-
ידעתי שאת האחת.
החיוך שלך גורם לכל הגורם שלי לצמרמורת וכל מבט שלך גורם לי לרצות לנשק אותך.
אני רוצה להיות לצידך כל הזמן,
אני רוצה להיות רק איתך.
כמו שאמרת, אהבה כזו היא פעם בחיים.
עברנו המון , ונעבור המון-
יחד.
הפכת אותי לבן אדם טוב יותר, שלם יותר
ומעריך יותר.
אני למדתי ממך להסתכל על החיים אחרת ולא לקחת כמובן מאליו.
אני רוצה להתחייב להיות איתך בטוב וברע.
לא תמיד יהיה קל אבל זה אנחנו.
׳בר ובן׳
כי אנחנו זה לנצח, והכל נעבור יחד.
אני אוהב אותך.