Fear between love

\\ chapter 11 \\

•נקודת מבט- בן•

אחרי שראיתי אותה ליד המחששה, שותה זה הטריף אותי, ואיך שהיא לקחה את הכדור והכניסה עמוק ללשונה העמיד את החבר שלי למטה, אני שונא לחשוב עליה ככה כי זה לא מגיע לה.
אבל זה הטריף אותי.
יש בה משהו מיוחד, היא יפה, היא נראית טוב גם בלי כל האיפור שהבנות עוטות על פניהן.
אני לא חושב שאיפור זה נורא.
אני חושב שכל בת נראית הרבה יותר יפה מאחורי האיפור.
רואים שהיא לא שלמה עם עצמה, אם זה בגוף שלה, בעצמה.
יש לי משהו אליה, להמשיך להתכחש לרגש הזה או לתחושה הזו, לא יוביל לשום מקום ולא יועיל לאף אחד.

היום הסתיים והגעתי הבייתה לזרועותיה של עדי, אמא ביקשה ממני לשאול את בר אם היא פנויה לבייביסיטר כי היא עסוקה והיא לא תספיק לשאול אותה בעצמה.
דניאל הספיק להתקשר אליי ולספר לי שהוא כנראה יוצא היום עם יובל והוא צריך שאשמור על הבית כי כמה חברים באים עם בנות.
מי אני שאסרב??
'אחי, היום כשהברזת מהשיעור האחרון נכנסתי לכיתה ובר ישבה במקום שלה, המבט שלה בחן את הכיתה והיא חיפשה אחרייך'
אמר מהצד השני של הטלפון כשאני כבר מדמיין את החיוך הענק שלו מתנוסס על פניו,
לא ידעתי מה לענות.
'היא מאוהבת בך אחי' אמר ומיד הזדרז לנתק כי מיהר למקום כלשהו.
מה אפשר להגיד על זה?
אני זבל של בן אדם אני יודע.
לא מגיע לה מישהו כמוני.
אבל הוא אומר שהיא דלוקה עלי,
דניאל אף פעם לא טועה.
ויש לי משהו אליה אני לא מתכחש.
הוא נשמה טובה, מאז ומתמיד הוא היה נשמה טובה.
בין אם זה בין בנות, הוא לא בגד, לא שיקר.
והוא ממש לא סטוציונר.
הוא ההפך הגמור ממני רק שאני לא בנוי לקשר רציני.
הלוואי וכן הייתי.
הלוואי והייתי מתחלף עם דניאל והייתה לי נפש טובה, אבל אני לא.
ודניאל הוא כמו אחי ואני שמח מזה,
יותר מהכל.

הערב הגיע, מיהרתי להגיע לביתו כשלבשתי על עצמי חולצה מכופתרת עם משבצות וג'ינס קצרים, יש לו בריכה ככה שלא רציתי בגדים יותר מדי קצרים וחמים למרות הגשם השוטף בחוץ.
"הולה מיאמור" אמר בספרדית ובירך אותי לשלום, "אחי אני לא יצאתי מהארון, לעומתך" אמרתי מסתכל עליו וקורץ לו, מחבק אותו ותופח על שכמו.
"טוב עוד מעט אצא ויבואו"
אמר בלי יותר מדי להוסיף מילים והשפריץ על עורפו מעט של בושם.
דפיקה נשמעה על דלת הבית ושתי בנות נכנסו, שמעתי קול מוכר.
"שלום יפייפיות" דניאל קרא וחיבק אותן כשלאחת נשק בלחי, לא ראיתי אותן כי הוא הסתיר לי והייתי חייב להשתין אז עליתי למעלה, אני. שתי בנות לבד בבית- חלום!
ירדתי במהירות למטה מיד אחרי שסגרתי את דלת השירותים אחרי והתקדמתי לעבר המטבח, אני מניח שהן שם כי שמעתי קול.
אוי. לא.
"ברצינות? " אמרתי בקול רם ועצבני,
"מה אתה עושה פה? " שאלה בבהלה כשבידה כדור.
כמה כדורים היא לוקחת המכורה הזו???
"זה הבית של חבר שלי! מה את עושה פה?"
החזרתי לה בשאלה ששאלה "דניאל ביקש ממני להביא את יובל לפה ושאני אחכה לה בבית שלו" ענתה ברוגע ועדינות האופיינית לה וגרמה לי להביט אל גופה כשמכנסונים קצרים עוטפים את גופה הקטן וחולצה רופפת כשכתף ימין שלה חשופה מעט,
הפסקתי לבהות בדמותה היפה ועם זאת הכל כך פשוטה כשהיא מכחכחת בגרונה,
"יובל אמרה לי לבוא ככה" ענתה כשהרגישה לא נעים, "את נראית נפלא" הודיתי, מסתכל אל תוך עיניה הבורקות באור המעומעם שבמטבח.
"בר? " "ממ? " מילמלמה כשהכדור בין שפתיה והיא מתכופפת לעבר המקרר להוציא בקבוק מים, חושפת את ישבנה וגורמת לי להתחרפן בתוכי.
התיישבתי מהר , מסיט את מבטי, אם היא תמשיך ככה אני אזיין אותה אני נשבע.
"למה את כל הזמן לוקחת את הכדורים? " שאלתי מחכה לתשובה כשמזגה לעצמה מים, "זה לכאבים שלי בבטן" ענתה ופתחה את פיה, מכניסה את הכדור ובולעת בשניות עם המים, ידה אחזה בבטנה אני מניח שזה המקום בו כואב לה.
קמתי מהכיסא, עומד על ידה כשחזי מוצד אליה וידי אוחזת ביד שעל בטנה, נשימתה הורגשה חמימה ודפיקות לבה האיצו, פניה הביטו בי , חוששות, אוהבות, מתרגשות ומסמיקות.
"פה כואב לך? " שאלתי בלחש אל תוך עורפה, רואה את החולשה שלה אליי כשהיא מתכווצת, היט הנהנה קלות ועצמה את עיניה כשידי ירדה מידה, מטיילת אל אורך הבטן שלה, למעלה עד לקו הלסת.
הנחתי נשיקות קטנות על לחייה כשפתאום עיניה נפתחו "מה אנחנו עושים בן? " שאלה אותי, "מה אנחנו עושים בר? " החזרתי לה, לא מבין למה היא התכוונה, "עלינו אני מדברת, אני מפחדת להפגע בן, אני לא מכירה את הרגשות שתוקפות אותי בכל מחשבה עלייך, בכל מבט אלייך ותחושת גופך עלי, אני לא מכירה את הרגשות האלה" הסבירה עוד פעם כשדמעה זולגת מעינייה  והיא מיד ניגבה אותה, "את פעם לא התאהבת? " היא סימנה בראשה שלא,
"ואף פעם לא התחילו איתך או רצו להיות איתך? " "לא" ענתה , גורמת לדמי להתחמם, "אז הם מפגרים, כי את מושלמת, והייתי נותן הכל כדי להיות איתך" אמרתי, מודה בפניה על רגשותיי, אני לא יודע למה אבל היה בינינו רגע כזה, עיניי שקועות בעיניה וידי עדיין אוחזת בפניה, מלטפת קלות כשאני רואה את עיניה נעצמות למרגש ידיי.

"את באה לשחייה לילית תחת כיפת השמיים? " שאלתי, מעביר את האווירה הזו, "אם כבר תחת הגשם" הוסיפה בחיוך כשהיא מחבקת את ידיה מקור.
"זה מחומם, בואי" אחזתי בידה , לוקח אותה איתי לעבר הבריכה המחוממת מאחורי הבית, "אני לא הבאתי בגד ים ו.."
"שטויות , גם אני לא" קטעתי אותה, עוזב את ידה שהספיקה להתחמם מחום גופי,
הורדתי את חולצתי ואת מכנסיי, רואה מהצד את בר כשהיא מכסה את חלק מעיניה אך עדיין רואה מה שגרם לצחוק להפלט מפי, "אתה לא לבוש! " צעקה וגרמה לי לצחוק חזק יותר. "מה את רוצה? שאכנס עם חולצה ומכנסיים? לא תודה" עניתי וקפצתי במהירות למים, מכניס את ראשי.
"להוריד גם את הבוקסר? " שאלתי והיא מיד נעמדה מהמחשבות שהייתה שקועה בהן,
"לא! " צעקה "אז תורידי את הבגדים וכנסי"
הודעתי בחיוך, "למה אתה חושב שאעשה את זה" שאלה וחיול התנוסס על פניי כשהורדתי את ידיי, מתכוונן להוריד את הבוקסר מגופי "לא תעצור! אני באה" אמרה ורצה לתוך הבית לעבר התיק שלה" חייכתי לעצמי, מחכה שתגיע.