Fear between love

\\ chapter 29 \\

אני לובשת על עצמי ג׳ינס בצבע שחור עם קרע קטן בברך ופוטר בצבע שמנת כשאני נועלת ואנס בצבעים שחור לבן.
שיערי מפוזר ואני מניחה על פניי טיפה של מייקאפ.
למרות החושך שבחוץ אני לא אקח סיכון,
אני מורחת טיפה ומוציאה שיירת קללות מפי בשל הכאב שנגרם מזה.
גופי כואב לגמרי אבל אני לוקחת כדור שמשכה טיפה את הכאב העוצמתי וטיפה מרגיע.
אני לוקחת את הטלפון וכסף קטן למקרה חירום.
כשאני יורדת במדרגות הבית לכיוון יובל שמחכה לי בחוץ, אני פותחת את הפלאפון ומסתכלת בהודעה שהתקבלה.

••

אבוש; אל תשכחי את מחר.
בנוסף לזה - לא אכפת לי מה תעשי, עם מי תהיי.
אני מזהיר אותך ילדה.
מילה לא במקום- את מתה.
אמא שלך תשמח לראות אותך למעלה את לא חושבת???

••

אני קוראת את ההודעה שוב ושוב,
כשעיני שורפות ואני נושמת עמוק כי אני לא רוצה לבכות לפני, גם לא להוציא דמעה ואפילו לא אחת.
בנוסף למה ששלח הוא הוסיף מלא סמיילים צוחקים.
קשה לי להבין מה קרה לו.
למה הוא שונא כל כך אותי, את הבת שלו.
את הבת שהיא מדמו.
למה הוא שנא את אמא שלי?
שהוא רצח אותה, שהוא הרביץ לה ושנא אותה עד מוות.
למה?

אני פותחת את הדלת ומשפשפת את עיניי בעזרת ידי, מתקדמת לעבר המכונית של יובל כשרעש חזק בוקע ממנה.
ככל שאני מתקרבת יותר אני שמה לב שנמצאים איתנו עוד אנשים ולא סתם אנשים,
בן, דניאל ונטלי.
לבי הולם בחוזקה ואני מתקשה לפתוח את דלת המכונית יותר ויותר.
יובל יוצאת אליי ומחבקת אותי בעדינות אליה לא התרגלתי בכלל,
״אל תכעסי עליי בובי אני מצטערת ואני חייבת לך ובגדול״ היא אומרת כשמבט מתחנן בפניה והיא דואגת שמא אני אתפוס רגליים קרות מהנוכחים ואעוף בחזרה למקום הפרטי והשקט שלי, לבית שלי הנמצא ממש שניה ממני, מאחורי.
אני לא מגיבה כדי שהיא לא תחשוב שאני סולחת מהר ואז היא תעשה זאת שנית, אני נכנסת בדלת ופיני נהיות אדומות כשאני רואה שמי שבאמצע זה בן.
אני חוגרת חגורה ומביטה לחלון, מרגישה את מבטו עלי מדי פעם בין חפירה לחפירה של נטלי.
גופו קרוב אליי, אני נושמת את האוויר הטוב שלו וזה כמו סם.
אחרי מספר דקות בהם נטלי לא מפסיקה לדבר, היא שותקת קצת ושמה מוזיקה האוזניות שלה, דוחה, דוחה!
מבטו של דניאל משתקף דרך המראה, הוא לחוץ, הוא מודאג והוא מסמן עם אצבעו על שפתיו כסימן של שקט.
אני מגלגלת את עיניי ובוהה בחוץ,
ידו של בן ממהרת להוציא את הטלפון אך נתקעת בידי אשר צמודה לגופי,
ידו החמה מורגשת על ידי ואני מתמכרת לתחושה שלו,
הוא מסתכל אליי ואני מחזירה אליו את מבטי ולשניה אחת, אנחנו בעולם משלנו.
לא אכפת לי מהסביבה, אכפת לי מזה שיושב על ידי וידו בין ידי, אכפת לי מאותו אחד שהאהבה שלי אליו חזקה מכל דבר ביקום הזה.
רק ממנו אכפת לי.
רק מבן.