Fear between love

\\ chapter 14 \\

זה כואב.
כואב לדעת שאת 'פגומה'.
כואב לדעת שאת לבד.
לבד בעולם.
לבד בבית.
לבד בחיים.

דפיקה נשמעה בדלת הבית, 
קמתי לעבר הדלת, תוהה מי יכול להיות שם בשבע בבוקר.
"יובי? " "ומה אני?  דלעת? " דניאל נשמע מאחוריה והיא קפצה עלי בחיבוק חם,
"מה קורה איתך ברבור? " שאלה בדאגה, "בסדר" שיקרתי.
כלום לא בסדר.
"אני יודעת שאת משקרת, אנחנו שמענו מה קרה מבן" אמרה מחכה שאגיב משהו,
זו פעם ראשונה שהם פה, שמישהו נכנס לבית הזה מלבדי, זה לא הרגיש לי נעים ועוד יותר לא נעים זה שאין לי במה לכבד אותם.
התיישבנו על הספה כשאני מול דניאל ויובל על ידי, מחבקת אותי.
"הוא חרא, באמת חרא" יובל אומרת שדניאל מסכים איתה, "הוא זבל של בן אדם שהוא משחק בך ככה" מוסיפה, "חיים שלי, זוכרת שאני פה? זה אח שלי" דניאל מכחכח בגרונו ועוצר את יובל מהסימפוניית קללות שלה,
"אני באמת בסדר, אם הוא לא רוצה להיות איתי אז שלא יהיה" אמרתי והרגשתי חרא עם עצמי.
אני התאהבתי בבן אדם הזה וכמו מטומטמת שיחקתי לידיים שלו.
"כנראה שהוא מרגיש שונה ממני וזה בסדר, מקבלת" ניסיתי להגיד שהכל בסדר, לא הצלחתי לראות את זה, זה כאב לי. 
מאוד.
ואני יודעת שכשהם ילכו אני אתפרק במיטה שלי על יד התמונה של אמא שלי ואלך לישון כשדמעות מכסות את המיטה שלי עד שאטבע בהן.
"זה לא נכון" יובל אומרת "ז.." "את מכחישה" יובל המשיכה חקטוע את דניאל מבלי ששמה לב אפילו, "אם תתני לי לדבר אז אני אוכל להגיד לכן, לך בר. הוא אוהב אותך.
אני מניח לפחות.
אני מכיר את בן כמעט כל החיים והוא בחיים לא התנהג כמו שבימים האחרונים.
אני יכול להגיד לך בדיוק באיזה דברים אני רואה את ההתנהגות השונה שלו מכל החיים אבל זה לא יועיל כרגע.
אני לא יודע למה הוא בן זונה והוא 'עזב' אותך ככה אבל אני אברר ואני אקרע אותו לחתיכות עד שיבוא ויגיד לך סליחה.
ועוד פעם אני אחזור על זה חיים שלי, הוא באמת מרגיש אלייך משהו" דניאל מסיים את הנאום ואני קמה לתת לו חיבוק חזק שטיפה חונק, "אחותי את חונקת את חבר שלי" יובל אומרת ומצטרפת לחיבוק,
"חשבתי שהיא חונקת אותי" דניאל ממלמל כשהוא בקושי נושם ואני ויובל רק צוחקות עליו.
"אז אתם זוג? " אני שואלת כשהתנתקנו מהחיבוק,  שניהם מהנהנים בחיוך ענק וגדול, "אני שמחה בשבילכם, אתם מתאימים וממש יפים יחד, בהצלחה לכם" בירכתי אותם, מחבקת עוד הפעם כל אחד מהם.
דניאל קם והצקדם לעבר המטבח,
"מאמי, חובה אני ואת לשיחה" יובל מודיעה לי וקורצת לי כשדניאל מגיע,
מבטו היה לא ברור,
"דני מה קורה? " יובל שאלה והוא כאילו התעלם, "בגלל זה היא רזה" הוא אמר והיא לא הבינה, "אין לה פאקינג אוכל יובל.  המטבח ריק. ריק לגמרי" הרים את קולו וגרם למבטה של יובל לעבור אליי, רק עכשיו שמתי לב שעינייה דומעות, "לאוכל אין לך כסף? "
שאלה והחניקה את גרונה, "אני אוכלת, מה יש לכם?? " ניסיתי להראות בסדר,
"אה באמת?  מתי אכלת לאחרונה? " שאל,
"קניתי בסופר אוכל" אמרתי,
"ואיפה הקבלה? " שאל ולא היה לי מה לענות, אני מניחה שזה היה תירוץ גרוע מאוד.
והאמת, אני לא אכלתי.
אני לא זוכרת מתי הכנסתי לפי אוכל.
הבטן שלי כואבת ולא רק מהפציעה.
התחושה שלי שהבטן דבוקה לגבי כואבת בטירוף.
"בואי בר" יובל קראה לי רצינית מתמיד,  מנגבת את עינייה,
יצאנו מהבית ולקחתי איתי את התיק שהיה מונח כבר מקודם מהלילה כשחזרתי ממה שהיה עם בן.
הרכב של דניאל עמד בכניסה ונכנסנו כולנו,
הגענו לבית שלו,
לא רציתי לצאת.
"אני אחכה פה" הודעתי,
"כן?  את ישנה פה? " דניאל שאל רגוע אבל ראו שהוא דאג, "את באה איתנו" יובל הודיעה ואחזה בידי, מוציאה אותי מהאוטו, הרגשתי כמו ילדה קטנה שעושה בעיות להורים שלה.
"דני אנחנו אצלך " יובל הודיעה לו, נושקת לשפתיו ועלינו לחדר שלו.

נכנסנו לחדר כשאנחנו שומעות את דניאל מתעצבן בטלפון או לא בטלפון, לא כל כך הבנתי אבל ידענו עם מי הוא מדבר, בן.
"חיים שלי, אני מצטערת.
תנסי להבין את הדאגה שלנו, את נראית כמו אנורקסית ואת חיוורת לגמרי, אני לא יודעת אם זה מהבכי הרב שבכית או מהימים בהם לא אכלת.
אני אוהבת אותך ואני יודעת שזה מוזר בהתחשב העבודה שאנחנו בקושי מכירות אבל את החברה היחידה שלי וההכי טובה שלי, אני פה בשבילך לכל דבר וכשההורים של דניאל חוזרים את באה אליי הבייתה ואבוש יתן לי את האשראי שלו, נקנה לך אספקה של אוכל ובגדים" אמרה בחיוך מנחם, "ואל תנסי להגיד כלום כי זה רק יותר יעצבן" הזהירה אוץי כשבאתי לומר לה שאני חא אתן לה ולא לדניאל לעשות בשבילי את כל זה, אני יכולה לדאוג לעצמי.
"עכשיו שכבי אני מספרת לך על היומיים המושלמים שהיו לי" אמרה ונשכבנו ראש לראש על המיטה הגדולה של דניאל,
"אז זה התחיל בזה שנסענו לחוף ים,
עשינו שם פיקניק עם אוכל מושלם ואפילו האכלנו אחד את השנייה, נכנסנו למים והיה כיף בטירוף, חשבתי שחוזרים לבית שלו ואז הגענו לבית מלון שראית בתמונה ששלחתי בקבוצה,  זה היה מושלם.
הוא היה מושלם.
ו..אנחנו שכבנו" אמרה כשפניה נהיו אדומות, "ממממה?? " משכתי את המילה בחיוך
"כן, הוא היה סבלני כל כך ועדין, הוא נתן לי תשומת לב והתייחס אלי כמו אל מלכה, ולא רק זה, כששכבנו- לישון. תרגעי, לא שכבנו פעמיים, למרות שרצינו אבל את יודעת מה הוא אמר לי? " שאלה בקריצה והתרוממה לישיבה על ידי, "מה הוא אמר יובי תפסיקי למתוח בסיפורים שלך ימעצבנת" אמרתי חסרת סבלנות, "אני התאהבתי בך יובל" ככה הוא אמר והסתכל אל תוך עיניי.
אני מאוהבת בו ברבור"
אמרה מסמיקה ,"אני שמחה בשבילך יפה שלי" הודיתי, "מתי את תספרי לי מה היה לך פה? " שאלה, "זה סיפור ליום אחר" אמרתי לה כשחיבקנו אחת את השניה, קמות לתיק של יובל, היא הוציאה מתיקה בגדי ים,
"וואו איזה יפה! " אמרתי כשהיא הוציאה בגד ים בצבע ירוק זית כשיש לו מחשוף עמוק בגד ומקדימה גם כן רק באיקסים,
"מעולה שאת אוהבת, קחי תלבשי" הודיעה לי והוציאה בשבילה את אותו אחד רק בשחור שהתאים לגופה בצורה מדהימה.

עשיתי גולגול רופף והוצאתי מספר שיערות בצידי ראשי,  עמדתי מול המראה, לא מרגישה בנוח בכלל, אני שמנה כמו היפופוטם!
לא ראו את הפציעה על בטני אבל זה עדיין לא הרגיש לי יפה, התחת שלי היה כמעט וחשוף לגמרי שכן גם גבי.
"מספיק לחשוב, יאללה בואי" אמרה ולקחה את זרועי , מביאה לי חלוק לבן וגם לה, לבשנו, יורדות למטה כשקולות נשמעים מבחוץ.