Fear between love

\\ chapter 36 \\

אני שוכבת במיטה הנעימה והנוחה כשריח טוב מורגש באוויר, גופי מתרומם לישיבה ובדיוק דמותו של בן מגיעה כשפלג גופו העליון חשוף והוא עם בוקסר בלבד.
״בוקר אור יפה שלי״ הוא ניגש לנשק אותי ומבטי מופנה הצידה, ״לא ציחצחתי שיניים״ אני מסבירה והוא צוחק ומנשק אותי בכל זאת, ״יאללה בואי אני אחכה לך בחוץ באגם״ הוא אומר, ״אבל אין לי בגד ים בן״ אני צועקת לו כשהוא בדלת כניסה של החדר,
״מי אמר שצריך בגד ים?״ הוא מחייך וקורץ לי כשיוצא מהחדר, גופי כואב ובעיקר איבר מיני, אני מניחה שמאתמול, אני מניחה את רגלי על הרצפה ומרוממת לעמידה כשצעדה נפלטת מפי,
״מה קרה??״ הוא מגיע בריצה ונראה מודאג מתמיד,
״סתם. כואב לי לעמוד וללכת ״ אני מסבירה בחיוך מבויש כשהוא מבין למה,
״בואי חיים שלי״ הוא מתקרב אלי ולוקח אותי בין ידיו כמו כלה, אני מצחצחת שיניים במהירות ואז הוא לוקח אותי החוצה אל האגם הגדול,
אני נשענת עליו כדי להוריד את בגדי , כואב לי לעמוד אבל כשאני נשענת עליו זה פחות כואב,
דמותו בוחנת אותי ״בן די להסתכל״ אני מבקשת כשהוא כבר התפשט מקודם,
״אני אוהב להסתכל על מה ששלי״ הוא מסביר ואני מחייכת כשהוא מרים אותי עוד פעם,
אני קצת מרגישה לא בנוח כי שנינו ערומים ואני יודעת שזה מקום פרטי ואף אחד לא רואה אותנו אבל עצם זה שאני עם בן, מרגיש לי כאילו אנחנו רק שנינו בעולם.
אנחנו מגיעים למים שמגיעים לבן עד לקצת מתחת הכתפיים, רגליי עוטפות את מותניו וידיו מחזיקות בי,
אני מנשקת אותו והוא רוצה להמשיך אבל אני קוטעת את הנשיקה ופשוט מסתכלת עליו,
״אנחנו קיטשים״ אני אומרת לבסוף והוא מסתכל וצוחק, הצחוק שלו כל כך יפה וזה עושה לי טוב.
״אני יודע, תראי מה עשית לי״ הוא אומר בחיוך וממשיך להסתכל עליי כשכפות ידיו מלטפות את פניי.
״שורף לך בפצעים?״ הוא שואל אותי ואני מהנהנת,
״אבל זה בסדר״ אני ממהרת להגיד כדי שלא ידאג,
״לך גם שורף?״ אני שואלת במהירות והוא עונה שלא,
פלג גופי התחתון מתקרב אל חלקו התחתון ומתחכך בו,
חיוך עולה על פניו ועוד פעם, אנחנו מעיין מדברים בלי קול, בלי תזוזת שפתיים.

**

אנחנו יוצאים מהמים כשבן מלפף סביב מגבת וסביב גופו התחתון,
אנחנו מתיישבים על החול הרך והנעים כשצלחת אוכל גדולה מוגשת באמצע,
״אני צריך להגיד לך משהו״ הוא מתחיל,
אני מסמנת לו שימשיך,
״אמא שלך, כשפתחו את הכספת הזאת או מה שזה לא היה, מה שהיה שם זה הפתק הזה.
אני שמרתי אותו לעכשיו, כדי שתיקראו אותו במקום שקט ונוח״ הוא מסביר ומקווה שאני אבין, אני מחייכת אליו והוא מתרומם לעמידה, ״אני אניח לך לקרוא את זה״ הוא אומר ״לא, תשאר איתי..בבקשה״ אני מבקשת ואוחזת בידו כשהוא בא ללכת.
הוא מתיישב מאחורי כשהוא נשענת על החזה שלו והוא מבטיח עשר פעמים שלא להסתכל,
״אני מאמינה לך בן תפסיק הכל בסדר״ אני חוזרת ואומרת שוב הפעם.
אני אוחזת במעטפה הבהירה ופותחת לאט כשמכתב נגלה לפניי ועוד דף שאני אומרת לעצמי שאראה עוד מעט.