Fear between love

\\ chapter 15 \\

עיניי פגשו את עיניו ולכמה רגעים המתח הורגש, יובל כיחכחה בגרונה בקול מספיק חזק כדי שכל הסובבים ישמעו שזה כולל אותי, את דניאל ואת בן.
שניהם קפצו לבריכה החמימה כשטיפות גשם נוחתות עליה, הם השפריצו אחד על השני כאילו הם היחידים שם, "יאלה כנסו כבר" דניאל קרא בזמן שבן הסתובב ולקח לו בירה, פותח אותה במהירות ולו גם בין שפתיו, 
הוא ראה שראיתי, כל תזוזה שלו וקרץ לעברי,
חכה חכה בן, אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק.
יובל הורידה במהירות את החלוק, קופצת לזרועותיו של דניאל כשהוא נושק לשפתיה ובן ממשיך בשלו ומוסיף שריקה.
הורדתי את החלוק באיטיות, דניאל ויובל בשלהם וזה מצויין, בן בצד עם הבירה.
הורדתי את ידי, משחררת את החלוק מגופי ככה שנותרתי עם הבגד ים בלבד, פיזרתי את שיערי וניפנפתי אותו, מתקדמת למים,
נכנסתי, תחילה מרגישה צריבה קלה בפציעה אבל נשכתי את שפתיי מהכאב ככה שזה טיפה הקל עליי, הרגשתי את מבטו הבוחן אותי, את גופי וכל תנועה שאני מבצעת.
הרמתי את מבטי, מביטה בעיניו הבוחנות אותי ומבטינו הצטלבו, אני מניחה שהוא הבין את הרמז ש'רמזתי לו לבוא'- מה שבהחלט לא נכון אבל הוא הגיע אלי , כשזרועותיו שעונות אל מחוץ לבריכה וזרוע אחת נוגעת בגבי החשוף,
"זה נראה עלייך טוב" קולו הצרוד נשמע, גורם ללחיי להאדים,
לקחתי מידו את בקבוק הבירה, אוחזת בידי.
"גמדה? מה העניין? כבר מתדרדרת? "
שאל וגרם לעצבים בתוכי להיערם ולגדול,
ליקקתי את שפתי בחושניות, מלקקת את הפייה של הבקבוק, שפתיו נגעו שם לפני שנייה וזה העביר בגופי תחושה טובה, נעימה.
לגמתי מהבירה והטעם המגעיל עבר על לשוני, לא הראיתי שזה מגעיל אותי כי רק רציתי לעשות לו דווקא.
בחנתי  את מבטו במהירות, מגלה ששפתיו בין שיניו וידו נמתחת אחורה בחוזקה ממעשיי. על ידו היה שולחן קטנטן ומטבע.
התקדמתי לעבר השולחן הזה כשתחת ימין שלי נוגע בגופו בכוונה, באיבר מינו, לא הסתכלתי ועשיתי כאילו לא שמתי לב.
הגעתי לשולחן, מפילה בכוונה את המטבע,
"אוי נו" מילמלתי ככה שישמע והתכופפתי אל תוך המים כשרגליי ישרות וישבני נוגע באיבר מינו, מתחכך בו, המשכתי ככה מספר שניות כשאני מרגישה את איבר מינו מתקשח ועולה באתי לקום אך ידו אחזה במותני, מלטפת וצובטת קלות, גורם לי להתרומם מיד מהמים ולתת לו מכה קטנה בכתף,
"עשית לי קטע" אמר וחיוכו עלה על פניו, הבעת פניי הייתה אדישה ומבפנים, גופי התפוצץ מרגש לא מוכר, תשוקה.
אני מרגישה איתו אני , אני.
אני פתוחה ולא ביישנית כמו נגיד, בבית ספר.
אני עם יותר ביטחון בחלק מהדברים ומה שהפגנתי פה, הוא בהחלט הוכחה לביטחון שהוא מקנה לי.
"דיי תפסיק זה מדגדג" קולה של יובל נשמע רועש מצחוק, קוטע את ה'רגע' המיוחד ביני לבין בן.
בן אחז במותניה, מושך אותה עליו ככה שגבה מוצמד אל גופו, לא משאיר מקום לאוויר לעבור ביניהם.
חייכתי אליהם, מרקינה את ראשי כשאני מבינה מה עשיתי.

אני ובן לא ביחד בכלל,
הוא לא רוצה להיות איתי הרי,
אני בתולה לא?
אני לא צריכה את זה.

העפתי את המחשבות מראשי,
"אני הולכת לקחת לי מים" הודעתי, יוצאת מהמים ומלפפת את החלוק סביב גופי, מוציאה את שיערותיי החוצה.
הוצאתי כוס מהארונית, מוזגת מים מהבקבוק ומחזירה את הבקבוק למקומו, במגירה התחתונה במקרר כשגוף קריר נצמד לגופי, "ממ.. " נרתעתי , מסתובבת ומגלה את בן העומד מאחורי, גלגלתי את עיני, מנסה להיראות כמה שיותר אדישה וקרה.
"מה אתה צריך" אמרתי יותר משאלתי והוא נשאר עם אותו מבט תמים שעצבן אותי יותר.
התקדמתי לשולחן אוכל איפה שהכוס עם המים נמצאת, עומדת עם גבי כלפיו,
ציפיתי שילך, חשבתי שכבר הלך כי לא שמעתי שום קול מספר שניות,
"אותך בר, אני צריך אותך. " לחש לאוזני כשגופו נצמד שנית אל גופי והחלוק כעת זרוק על הרצפה, מותיר אותי עם בגד ים בלבד.
התכוונתי לצעוק, להתווכח, להתעצבן עליו על שהעז להוריד את החלוק שלי ושהוא צמוד אל גופי אבל ידו הונחה על שיערי, מזיזה אותו אל הצד השני כשעורפי חשוף,
הוא נשק לא נשק לעורפי, גורם לגופי לזוז ממה שזה עשה לי שם למטה.
"אוח בר אני לא עומד בזה" מלמל והרגשתי את איברו עומד וחזק, אם נתחשב בעובדה שאנחנו עומדים כעת במטבח בבית של דניאל כשאנחנו שנינו עם בגד ים בלבד והוא צמוד לגבי, זה הרגיש לי טוב כל כך אבל אני חייבת להפסיק את זה.
התאמצתי בכל כוחי ולמרות התשוקה שזה הכניס לגופי , עצרתי.
"אני לא יכולה" אמרתי, מרכינה את ראשי וממהרת להסתובב, לקחת את החוק איתי ולעלות למקלחת , זו שלא בחדר של בן ולא בחדר של דניאל.

סגרתי את הדלת , אפילו לא טורחת לנעול ופשוט הבטתי במראה.
אני לא אוהבת את מה שאני רואה.
אני לא אוהבת את השיער שלי.
את הגוף .
את הכל אצלי.
אז מה בן רוצה ממני?
מה הוא צריך?

אני מניחה שאם אמא הייתה פה , היא הייתה יודעת בדיוק מה להגיד על זה .
כמו פעם, כשהייתי בגן.
אני לא זוכרת אהבה מהי,
אני לא זוכרת את התחושה של להרגיש מאוהבת ונאהבת.
אבל אני זוכרת את היום בו אלון, הילד הרע בגן , הוריד לי את המכנסיים מול כל הגן.
אומנם הייתי ילדה פיצית.
אומנם זה לא קשור לדעתכם.
אבל אני זוכרת איך זה מרגיש להיות פגועה.
כמה זה כואב.
אני זוכרת שהתקשרו לאמא ואמרו לה מה קרה , כעבור ממש חמש דקות היא הופיעה בגן כשעיניה אדומות.
היא בכתה.
היא בכתה רק מלשמוע מה שעשו לבת הקטנה שלה.

פתיחת הדלת קטעה את מחשבותיי,
לא ממש חשבתי על זה ופשוט בהיתי בקיר, אוחזת בידי מחובקות קרוב לגופי.
יד חמה הורגשה על ידי הימנית, "את בוכה" הוא אמר בקול דואג, הרמתי את ראשי אליו, "מה עכשיו בן? אני מותשת מזה כבר" אמרתי, פותחת את מה שאני מרגישה, "אני לא יודעת מה זה להתאהב ואני בתולה אם תרצה ואם לא. עכשיו תלך" ביקשתי , מנגבת דמעה שברחה מעיני.
"דניאל ויובל בחדר ואת יכולה לתאר לעצמך איזה דברים הם מעוללים שם אז בבקשה, אז תסלקי אותי.
אבל אני אשמח אם נלך לחדר שלי"
"רק לדבר" הוסיף כשראה את הבעת פני,
נשארתי בהבעה אדישה כשהוא הושיט את ידו לעברי, עוזר לי לקום.
הלכתי אחריו, בוחנת כל תזוזה של גופו כשפלג גופו העליון חשוף,
גופו שרירי ושזוף ואני מודה שאפילו זה משך אותי.
נכנסנו לחדר כשאני אחריו, הוא סגר את הדלת, מוביל אותי אל המיטה כשהוא מתיישב על הכיסא מולי.

"אני חושבת שכדאי שאכנס להתקלח" הוספתי לפני שהתיישבתי,
"בטח, אני אביא לך מגבת ואת התיק שלך בנתיים תכנסי" סימן עם ידו לצד שמאל של החדר, התקדמתי לעבר המקלחת,
מורידה ממני את הבגד ים שהתחיל להכאיב לי טיפה בפציעה,
פתחתי את זרם המים החמים, נותנת להם לשטוף את גופי בזמן שאני מעסה את כל גופי בסבון המשאיר על גופי תחושת עונג.