לעצור את הזמן

פרק 4

לפני שהוא חבט בי סגרתי בכוח את עיניי ואז נשמע בום, הוא נפל כחסר הכרה, פתחתי לאט את עיניי וראיתי את ראשו השחור שוכב צמוד לרגלי, נסוגתי לאחור והבטתי למעלה וראיתי את רוזלי עומדת מולי בפנים מבוהלות ומבולבלות. "מה לעזאזל קרה פה כרגע?" היא שאלה מאוד מבולבלת. "אני..  הו... הוא היה שתוי... שיכור את יודעת.. אני עזרתי לו עם התיקים ו..." "אני קוראת לונסה" היא התפרצה ועמדה לעזוב את החדר במהירות, "רוזלי עמדי!" אמרתי בקול חד. "מה?!" היא התפרצה עליי. "אסור שונסה תדע על זה! היא תאשים את כולנו ובמיוחד אותו!" אמרתי בזעם. "ומה פתאום אכפת לך ממנו?! הוא ניסה להרביץ לך, הוא ירד עלייך והשתכר ונסה צריכה לדעת על זה!" היא אמרה ושוב ניסתה לצאת בפראות. "ונסה בבקשה לא! כשהיא תשמע על זה היא תשלח אותו למוסד לעבריינים, ו..." "ומה?" "ואני לא חושבת שהוא אחד כזה.. בבקשה רוזלי, אני אנסה לשנות אותו, למרות שזה רק בגלל המצב שלו הוא היה שיכור, אני אטפל בזה רוז.. אל תגידי לונסה.." התחננתי וראיתי שהוא מתאושש. "טוב בל, אבל רק הפעם... תזכרי, אני עושה לך טובה. אל תבני על זה שנית.." היא אמרה בקשיחות ויצאה מהחדר. עזרתי לבראד לעלות על המיטה וניגבתי את פניו השחורות, כיביתי את המוזיקה מהשקע וכיביתי את האור...

למחרת בבוקר, רוזלי התעוררה והלכה לשירותים, אני התעוררתי לאט ונשמעה דפיקה בדלת. פתחתי אותה ודרכה נכנסה ונסה. היא לקחה את הכביסה המלוכלכת, כשיצאה רוזלי יצאה מהמקלחת, " מי זה היה?" היא שאלה וניגבה את שיערה הרטוב. "זאת הייתה ונסה... היא לקחה את הכביסה המלוכלכת." אמרתי משפשפת את עיניי העצומות.  "אוי שיט. שכחתי לתת לה את הכביסה האחרונה שלי.. תכף אחזור" היא אמרה ויצאה. אחרי דקה נשמעה דפיקה בחדרי. "רוז, למה את דופקת? פשוט תכנסי.." אמרתי בגיחוך, הדלת נפתחה לאט ולפתע ראיתי את בראד, הוא התנדנד מעט ופניו נראו רציניות מאוד . " מה אתה צריך?" אמרתי עצבנית מאתמול. "אממ... באתי להתנצל... על מה שקרה אתמול, את יודעת... היה לי קשה ו... עזבי. התחלנו ברגל שמאל, רק רציתי שנוכל להתחיל מהתחלה... ברגל ימין..." הוא אמר וחיוך קטנטן התגלה בפניו. "ולמה חשבת שאני אסלח לך...?" שאלתי וסובבתי את גבי אליו. "נו.. באתי להתנצל מה עוד?" הוא שאל באותו טון כמו שלי. "אתה עושה לי טובה? לך." אמרתי בחדות. "מה?" "מה ששמעת, לך, לך מפה אני לא מעוניינת לדבר איתך" אמרתי בעצבים. "את לא יכולה לגרש אותי ככה! ביקשתי סליחה!" הוא אמר. גיחכתי בלעג, "ואני עוד חיפיתי עלייך! אתה עושה לי טובה שאתה מבקש ממני סליחה?! תעוף מפה אידיוט!!" צרחתי עליו והוא נבהל וברח משם בבהלה מצעקתי. כשרוזלי נכנסה לחדר היא נראתה מבולבלת "אוקיי אחותי, עכשיו תורך, ספרי לי מה לעזאזל קרה פה עכשיו" הוא אמרה במבט קשוח. "זה האדיוט הזה, בראד." אמרתי באדישות. "אווו אני מריחה צרות בשטח.." היא אמרה וסירקה את שיערה. "את מריחה נכון, כבר הגיע וכבר חושב שהוא יכול לעשות עליי טרמפים ועוד לעשות לי טובות" אמרתי בעצבים. "חוצפן!" אמרה רוזלי כשסירקה את שיערה ועשתה שתי קוקיות. "עזבי, אין לי כוח לדבר על זה.. מה..  מה איתך ועם טיילור?" שאלתי מעבירה נושא בקלילות. "סתם את יודעת הכול רגיל..." היא אמרה בקלילות. "כבר הספקתם ל..." אמרתי וקיוויתי שהיא הבינה את הכוונה. "לא! אנחנו כולה בני 16! וגם..  אני והוא עוד לא בכיוון של זה.. " היא אמרה בגיחוך קל. "טוב, בואי צריך לזוז לארוחת בוקר" היא אמרה ולבשה על עצמה את הג'קט שלה. "אממ.. אני אבוא אחריי זה.. אני רוצה להספיק להתקלח עוד.." אמרתי בהתעלמות, רוזלי רצתה להגיד משהו אך וויתרה וירדה למעטה...ואני רק חשבתי, עד כמה בן אדם יכול להיות כפוי טובה...