ניהם נראו מאמינות ועצובות. "ולמה שנאמין לך?" התפרץ עליי אחד מהם (בראד) "תראו בעצמכם.." שלפתי מכיסי כתבה ובה כתוב: "גססה- ונפגעה קשה בתאונת דרכים" פניהם החווירו, עיניו של בראד קפאו, גם של שון, רוזלי נראתה בלי רוח חיים, והבחור שעמד לידה נראה בדיוק כמוה, "אני מצטער, הנה קחו את הטלפון שלי עם תרצו נחמה.." אמרתי ברחמים מזוייפים, רוזלי ברחה לשירותים בבכי קורע לב וחבר שלה רץ אחריה שון יצא מהמועדון בראד חטף ממני את הכרטיס ורץ אחרי שון. וחיוך נמרח בפניי, הלכתי חראות איפה בלה, כשניגשתי לבר היא לא הייתה שם, ראיתי שהיא רוקדת עם איזה מישהו והיא נראתה שיכורה מאוד... "בלה!" צעקתי לה והיא הסתובבה אליי בחיוך גדול, "את שיכטרה? מה לעזאזל הסםקת כבר לשתות כשלא הייתי?" שאלתי בדאגה. "אל תדאג כולה כוס בירה!" צעק הבחור שרקד איתה לרקע המוזיקה הרועשת. "בירה אה?" אמרתי עצבני והעפתי לו בוקס לפנים, בלה נבהלה ועדיין נראתה שיכורה ומחויכת. "מה פאקינג נראה לך שאתה עושה?! היא הזונה שלי!" הוא צעק עם פנס בעין, "מה אני בשבילך?!" בלה התערבה כשגילת את האמת השיכורה, היא העיפה לו סטירה חזקה ומצלצלת וברחנו משם, סטופ, שואלים מאיפה הכתבה על תאונת הדרכים? בוא נגיד שמחשב ומתפסת גם לי יש, וזה לא כזה קשה לדעת שהם לא יאמינו בלי הוכחות. מה אני יכול לעשות? אני לא יכול לתת להם לקחת את בלה, ולה ללכת ממני... זה לא יקרה, אני לא אאפשר להם לעשות את זה.
חזרנו הביתה, בלה התנדנדה והייתה מסוחררת, "ואו.. כואב לי הראש.." היא אמרה ונפלה עליי, הרגשתי מובך, הרגשתי אותה נעה על גופי לאט, מנסה "לקום" מעליי בדרך כושלת, גופה זז על גופי, והתאפקתי שהזין (סורי על המילה הגסה) שלי לא יעמוד, "בייבי... אני אוהבת אותך..." היא אמרה וצחקה צחוק משוגע, "לעזאזל עד כמה את שיכורה..." אמרתי בקול צרוד. "בלה כדי שתלכי לישון" אמרתי בקול דואג וקמתי כדי לעזור לה להגיע למיטה. הורדתי את הבגדים ממני ונשארתי בתחתונים, ושמתי לב שבלה מורידה מעצמה את כול הבגדים היא נשארה רק בתחתונים. "בלה..." אמרתי נאנק בגרוני למראה גופה החשוף. "אוי שתוק, כאילו יש פה משהו שלא ראית אצל נשים.." היא אמרה בקול מותש, היא נפלה על המיטה בייאוש, ונשכבתי בעדינות לידה. פחדתי שלא אוכל לשלוט בעצמי, ומייק הדופק -והזורק יחזור שוב... נלחמתי עם עצמי כל הלילה, לעשות את זה? או לא? "אני אוהבת אותך..." היא פלטה מילות אלו כמה פעמים. "גם אני אותך..." אמרתי לבסוף בייאוש, "אז בוא אליי עכשיו... עכשיו! אני רוצה אותך!" היא צעקה וצחקה. לא הייתי בטוח אבל... התקרבתי אליה ונישקתי את צווארה נשיקות רטובות וקלות, היא פלטה אנחה נעימה, וידעתי לאן היא גוררת אותי, "זה כייף.... תמשיך..." היא ביקשה ונרתעתי בכאב, "אני לא שוכב איתך בלה.." אמרתי באכזבה. "מה?" היא הסתובבה אליי בפנים עצובות ולא מבינות. "את שיכורה, את לא חושבת בהיגיון, אני לא שוכב איתך... בטח שלא עכשיו..." אמרתי עומד מאחוריי טענתי הקשה, "אל תגרום לי להתחנן..." היא אמרה בקול תשוש. "ששש... לכי לישון.." אמרתי והסתובבתי עם גבי אליה, ורק חשבתי לעצמי, כמה אידיוט אני יכול להיות?!...
YOU ARE READING
לעצור את הזמן
Paranormalמי אמר שחיים בפנימייה הם חיים משעממים?? רומן יפיפה שמסתבר כאסון, חיים שנגמרים בסיוט וילדה אחת, שחווה הכול... מוות, שמחה, רגש, פחד, ורומן יפיפה שמתחיל באהבה תמימה... סיפור עוצר נשימה...שבסופו, תגלו הכול... ;)