לעצור את הזמן

פרק 17

היא חיבקה את אבייה ושלחה לי חיוך מרושע. "בבקשה... זה לא נכון.. לא עשיתי כלום אנ..." "אני יודע. לכי מכאן בלה, אני לא יכול עוד להיזיק בך... רצית חופש? קיבלת, לכי. לכי מביתי!" הוא אמר בקול מאיים וכעוס. לקחתי כמה מחפציי שהיו לי ויצאתי במהירות מן החדר, ירדתי בזריזות וזהירות במדרגות כדי שלא ישימו לב, הכי בשקט שאוכל.. יצאתי מן השער הגדול, היו המון דלתות, המון חדרים, מעברים, מסדרונים, מדרגות.. חשבתי שייקח לי שעות כד שאמצא את היציאה, במקרה שלא ימצאו אותי קודם ויאנסו אותי. עברתי באחד המסדרונות, בהתחלה שרר שם שקט מוות, שקט קר ומקפיא נשמות חיות... במסדרון היו המון דלתות חלקן מכוסות וילונות, הסטתי את אחד הוילונות ונכנסתי לחדר, כדי לראות מה לעזאזל יש בחדרים, כשפתחתי את הוילון, עיניי נפתחו בפחד לרווחה, ראיתי בחורות, פשוט קרוב ל- 30 בחורות עם צבע עור בהיר בהיר, כמעט לבן, לכולן היה מזרק בצוואר, מזרק עם חומר אדום כזה, הן היו מתות, כולן. הריח בחדר היה ריח של מוות מעורב בסמים, הן היו חצי עירומות. רציתי לבכות, לדמיין את כולן... כול אחת סבלה לאט- לאט, ביסורים..  יצאתי משם בתקווה שזה לא ככה בכול החדרים, פתחתי עוד דלת של חדר, חדר עם בחורות, חלקן פשוט בלי בגדים מלאות בדם, רצוחות... יש דבר גרוע מזה? יצאתי, יצאתי בבהלה. בסיוט. פחדתי לפתוח עוד דלת, לפתע שמעתי צעקות, בכי, גניחות מרעידות. פתחתי מעט את הדלת, וראתי בחורה, שאונסים אותה, אתם יודעים עד כמה זה גרוע לראות בחורה, ילדה! שעוד לא הספיקה לחיות לראות אותה בוכה מייללת ומתחננת לנפשה שיעזבו אותה? בכיתי, בשקט בשבילה. לראות בחורה, כמוך, שנוגעים בה, לשמוע את הקולות ולדעת, אחרי שגם אתה עברת את זה! בלי אף אחד שיעזור! לראות ולדעת שאתב לא יכול לעשות כלום?! זה הכי מעצבן! הכי כואב... הסתכלתי מסביבה, עוד בחורות שבכו בשבילה בשקט, לפתע קלטתי שהאיש הפסיק את פעולותיו ופנה לדלת, נבהלתי נשענתי בפחד על הקיר בשקט, הוא יצא מתנשף, נכנסתי לחדר, מקווה שיש מישהי שעוד אוכל להציל, בדקתי קודם מסביב אצל הבנות האחרות, כולן היו מתות. ועוד על אותה בחורה שנאנסה עלייה עוד קיוויתי, "היי! את חייה! בבקשה תעני..." התפללתי, אך היא לא ענתה עינייה היו עצומות, "בבקשה! את חייה?" בדקתי את הדופק שלה והיא נשמה, נשימות קצרות ומהירות. "אני כבר מתה..." היא אמרה בכאב. "את חייה! בואי, אעזור לך, בואי!" אמרתי בתקווה. "לא... אין טעם, נשמתי גמורה... גופי נושם נשמתי כבר לא..  לכי, הצילי את עצמך לפני שתמותי גם... ו..." היר ניסתה לדבר אך לא הצליחה, דמעות חנקו את גרוני, "לא... לא..." לחשתי בכאב עמוק, לפתע נשמעו צעדים שהתקרבו לדלת, הספקתי לברוח, אך התמונות שראיתי היום בלילה... יישארו בזכרוני לתמיד....