לעצור את הזמן

פרק 19

"די! די!" "תעזוב אותי!" "תוריד תיידים יבן ז..." "שלום לכם!" אחרי שגררו אותנו אל מנהל המאפייה, בכוח, הוא ענה בקול רציני. "תוריד ת'יידים שלך ממני!" התפצה רוזלי כשהשומר גרר אותה בידייה. "רוז.." ניסה טיילור להרגיע אותה כששלח לשומר מבט קשוח ועצבני. "מה אתם צריכים, זבים? אני קצר בזמן.." הוא אמר ושלח אלינו מבט רצחני. "איפה בלה?!" שון התפרץ והשומר הזיז אותו אחורה בקשיחות. "בלה... בלה... אני מכיר הרבה נשים העונות לשם "בלה", איזו בלה אתם צריכים?" הוא אמר באדישות מתוחכמת. "בלה אבנתי. מכיר?" שאלתי בחוצפנות. "אבנתי...? זאת הפעם הראשונה שאני שומע את השם השפחה הזה.." הוא אמר בשקר. שון שלח אליו מבט מאיים, ורוזלי רתחה, טיילור נראה מפוחד ואני ניסיתי להישאר אדיש למבטיהם. "תגידי, מותק, כמה את רוצה על לילה אחד?" ניגש אל רוזלי אחד השומרים מצמיד את שפתיו אל אוזנה. "תעיף ת'שפתיים המזוגגות שלך מחברה שלי!" התפרץ טיילור ורוזלי הוקסמה מהגנתו של טיילור. "א'.. עזוב אותה.." אמר מנהל המאפייה במבט מרוצה. "טוב, תראו ילדים, עם אתם לא רוצים לגמור כמו חב.. זאת אומרת, תלכו, הפעם." הוא אמר והרגיש שעשה טעות חלקה. "מה עשית לבלה?!" התפרץ שון וקפץ על האיש חונק אותו בחולצתו, שני השומרים זינקו על שון ותפסו אותו, "די!" אמרה רוזלי בפחד. "לכו." אמר המנהל והשתעל בכבדות. "לא נלך עד שתגיד לנו מה עשית לבלה!" אמרתי נחוש בדעתי. "אל תעצבן אותי ילדון..." הוא החל להתעצבן מתגובתי המעוקשת. "לא אכפת לי! אני רוצה לדעת מה עשיתם לה!" אמרתי לא מוותר. לפתע הרגשתי רעד חזק, כמו זרם מחשמל בכול גופי, "אהה!!!!!" צעקתי בכאב. "תעזוב אותו!" צעקה רוזלי והעיפה את ידיו של השומר שהצמיד אליי שוקר מחשמל, הוא הצמיד את השוקר לחזהה של רוזלי והיא נפלה בכאב. "תעיף תידיים שלך ממנה!" צעק טיילור וקפץ על השומר שהעיף אותו לצד בכוח,  טיילור הרים את פניו כשניגב בידו את שפתו שהתמלטה בדם. "די!" צעק המנהל ועצר את הדרמה. "אתם מלכלכים לי את המשרד, קדימה, אם אתם לא רוצים לגמור כמו שאר האנשים שבאו לכאן קודם, אני ממליץ לכם ללכת. היא לא כאן, אני מבטיח לכם." הוא אמר והפעם זה נשמע אמת. סימנתי לשון ללכת והוא נאנח. "טוב, סליחה." אמר שון כמעט בטוח בעצמו. יצאנו משם עצבניים יותר מתמיד..
נקודת המבט של בלה:

בבוקר התעוררתי בבית זר, בהתחלה הייתי בטוחה שאני חולמת, שהכול היה חלום ואני בפנימייה, עד שהבנתי שאננ במיטה זרה, עם גבר. "אהה!!!" צרחתי בבהלה וקפצתי מהמיטה הוא נבהל מתגובתי והתעורר במהירות למשמע צרחתי. "מי אתה לעזאזל?!" צרחתי והעפתי סטירה לנער ששכב לידי,הוא נראה לי מאוד מוכר. "אוו'ץ!" הוא אמר נחנק מכאב בלחיו. "אתה שכבת איתי?!" צעקתי בכעס, כמעט בוכה. "לא! לא, אני נשבע! בבקשה, תני לי להסביר, אני מתחנן!" הוא התחנן בפאניקה מכול מה שקרה. "נו, תסביר! כדאי לך שההסבר יהיה טוב!!" אמרתי רותחת. "שמי מייק, אתמול נפגשנו כשהייתי עם חברים שלי, פגשנו אותך בספסל, זוכרת? אמרתי לך שאעזור לך, וגם השארתי לך 100$, וכשחזרתי ראיתי אותך ישנה בספסל, אז לקחתי אותך אליי, נשבע לך לא עשיתי לך כלום! פשוט יש לי רק מיטה אחת בבית, ובספה ישן אצלי חבר שלי... את יודעת... אז לא נשארה לי ברירה, אבל לא נגעתי בך בלילה" הוא אמר בביטחון ובאומץ. "מייק..? מייק..? אה, נכון אני זוכרת אותך..  אבל... למה לקחת אותי אלייך, אמרת שאני אתקשר אלייך, ולא התקשרתי לבקש עזרה.. אז למה..?" "כי לא יכולתי להניח לך להיות שם בקור המחניק הזה כול הלילה, וגם... נראת אנושה ובודדה מידי, ואיך הייתי יכול להיות בטוח שלא יחטפו אותך בלילה או יאנסו, או ירצחו.. חסרים מקרים?.. בכול זאת מצטער, רק ניסיתי לעזור... דאגתי לך.." הוא אמר בקול מאוכזב מעצמו. "זה בסדר..  תודה לך... אני מצטערת שהגבתי ככה.." אמרתי בחיוך. "אממ..  אז נוכל להתחיל מחדש? בלי כול הסטירות, והצעקות?" הוא אמר בחיוך. הנהנתי. "יופי. את רעבה?" הוא שאל. "אממ.. כן. אבל אפשר אוליי קודם להתקלח?.. אני נראת רע.. " אמרתי במבוכה עצמית. "בטח, אביא לך בגדים שלי, נקיים. אחרי שתסיימי תרדי למעטה, מבטיח שהכול יהיה מוכן" הוא אמר בקול ילדותי וחמוד. אחרי שהתקלחתי ולבשתי את הטרנינג בצע טורקיז שנתן לי וחולצה רחבה יחסית אליי, ירדתי למעטה.. כשהוא הסתובב אליי למשמע קולות צעדיי במדרגות הבית עיניו נפרעו לרווחה. "ואו... כול השחור הזה הסתיר את היופי האמיתי שלך..  את פשוט יפיפייה.." הוא אמר בפה פעור, ואני הרדשתי סמוקה יותר מתמיד...