לעצור את הזמן

פרק 12

עברו כמה דקות של שקט ביננו, כשהוא חיבק אותי מאחור, לא נרתע לרגע, "בראד..?" שברתי את הדממה. "מה, בל?" הוא שאל ונאנח. "למה אמרת לי לא לשתות את הבירה שהבחור הציע לי?" שאלתי מתחרטטת. "בואי נגיד שאני מכיר אותו, והוא לא הטיפוס שמזמין בירה לבחורה בחינם, בסוף זה עוד היה נגמר מכוער יותר מזה..." הוא אמר ונשם לרווחה, יכולתי להרגיש את האוויר שיצא מפיו על עורפי. " על מה אתה מדבר? אתה מכיר אותו?" שאלתי בדאגה. "יותר ממך זה בטוח... ותאמיני לי, שהוא עושה את אותו טריק לעוד 20 בחורות לפחות בערב אחד, ואז פשוט דופק אותן.. את היית יכולה להיות אחת מהן.." הוא אמר עצבני. "מה? אתה בתם מדבר שטויות, הוא לא נראה.." "טימטום של בחורה. 'הוא לא נראה הבחור הרע' תאמיני לי שלא היית אומרת את זה עם היית רואה בעינייך מה הוא עושה לבחורות, בוא נגידיר את זה כ- דופק וזורק, אל תפלי למלכודת הזאת בל, תאמיני לי שאת לא רוצה את זה..." הוא אמר בקול רציני ובטוח. "אממ... בראד, מאיפה אתה מכיר את כולם ככה?" "מה זאתמרת ככה?" הוא שאל בגיחוך. "ככה, ככה. אתה יודע מי הערס הזה, ויודע מי האדיוט הזה, איך?" שאלתי בדאגה. "כי אני אחד מהם.." הוא אמר והבטתי בפניו, הן היו מכוסות בדם, וחיוך זדוני העמיד בפניו. "אהההה!!!!!!!!!" צרחה עולה עלתה בגרוני. "בלה! בלה קומי!!" פתחתי את עיניי בבהלה, ובראד, בראד הרגיל ישב על מיטתי מודאג ומפוחד לשלומי.  "בראד, אימלה איפה אני?!" שאלתי בפחד, "באכסנייה.. תגידי בלה את בסדר? את לא הפסקת לצרוח בזמן שישנת, על מה חלמת?" הוא שאל מנסה להבין אותי. "איפה שון?" שאלתי בבהלה מתעלמת משאלתו. בראד נאנח "הוא התקשר אלייך.." "כמה פעמים?" "17 מאתמול.." בראד אמר בלי רצון. "אוי לא... הוא ייפגע בעצמו, עם יגלה שאני לא באכסנייה.." אמרתי בפאניקה. הצקשרתי למספרו של שון, והוא ענה. "בלה? בלה! אני נשבע לך... איפה את בלה? אני אהרוג אותך... למה ברחת? בגללי? אני מצטער! איפה את אני אבוא לקחת אותך! אני שונא את עצמי... למה ברחת? בראד איתך? את לבד?" הוא הציף אותי בשאלות. "כן. לא. לא." עניתי בקצרה. "מה?" הוא לא הצליח לקשר. "כן, אני עם בראד לא, לא ברחתי בגללך ולא, לא ברחתי חחח! אני סתם רציתי לנקות את הראש שלי לנסוע לקבר של אבי ואימי..  קיבלתי אישור מונסה.." שיקרתי. "ולמה בראד איתך?" הוא עקץ בשאלתו. "כי... כי סבא של בראד הוא גם מת שם.. הוא עמד גם לנסוע אז נסענו ביחד.." "ולמה לא אמרת כלום?!" הוא התעצבן. "תירגע שון, לא כול דבר אתה אמור לדעת! יצאתי לנקות את הראש, אחזור בערב.. ביי." אמרתי בחדות וניתקתי. "ואו... זה היה מהיר.." בראד אמר נפעם. "לא הייתה לי ברירה..  בוא, צריך לחזור..." אמרתי בלי חשק. "רגע לא אמרת לשון שתחזרי רק בערב? זה גם ככהנסיעה של שעה מהעיר לאכסנייה בואי נצא לבלות" הוא אמר בהתרגשות. "צודק.." אמרתי ויצאנו. היום עבר די בסדר... אכלנו נחנו.. היה די בסדר... "צריך לחזור?" שאלתי יודעת את התשובה. "לצערי.."  אמר בראד ועמדנו לצאת אל האוטו שעמד ברשותו. בדרך לאכסנייה היה קשה לדבר, בייחוד אחרי שכול מה שעבר לי בראש זה מה שחלמתי אתמול... "בלה?" "מה?" שאלתי וחזרתי לריכוז. "שאלתי עם את רעבה...?" הבטתי בעיניו ואז הסטתי את מבטי לרקע שעמד מאחוריו...  עיניי נפתחו בפחד לרווחה...