היי בנות, היה לי קצת זמן פנוי והחטתי לפנק אתכן בכול זאת בפרק הכפול, הפרק הבא יעלה לצערי רק אחרי ה- 3.5 כי לא יהיה לי זמן, אז... קריאה נעימה!
נקודת המבט של בלה:
כשפקחתי את עיניי באיטיות, הראש שלי מאוד כאב, זיהיתי את המקום בשניות, היינו בבית שבראד ושון שכרו, שון לא היה בבית, ותהיתי עם בראד בבית, קמתי לאט בהתנדנדות, ונעגשתי אל המראה, צופה במפלצת המשתקפת מולי, פניי לעומת גופי היו די נקיות, גופי היה אפור, מלוכלך, ומלא בוץ. כמעט הקאתי בגלל המראה שלי, בקצה מצחי היה סימן, כאילו פתחתי את הראש וירד שם דם, היו עליי שריטות, ניסיתי להיזכר במה שקרה ולא הצלחתי, הסטתי קצת את הכתפייה שלי, ושמתי לב לנשיכה קלה, נבהלתי מאוד, ליטפתי את כתפי, לפתע הרגשתי מישהו מחבק את מותני מאחור, הסתובהתי במהירות, כשראיתי צמוד לגופי את בראד. הוא נראה דואג ומבולבל, "ב-בראד, מ.. מה אתה עושה?" שאלתי מבולבלת מהמצב. "כלום תרגעי... בלה, את בסדר? את זוכרת משהו?" הוא שאל בתיחקור. "אני לא יודעת... אני לא זוכרת כלום..." אמרתי כשהוא ליטף לאט את גבי, לפתע נזכרתי, כמעט הכול חזר אליי, גם הנשיקה שלי עם בראד, הרכנתי את ראשי בבושה, והסמקתי מאוד... "היי...", הוא אמר והרים את ראשי בשתי ידיו, פניו לא נראו כועסות או מאוכזבות, עיניו שידרו מבט אוהב, "זאת לא אשמתך, קיבלת מכה..." הוא אמר ונישק את מצחי. "בראד.... אתה... אתה כ"כ טוב אלי.... נזכרתי, בחיים לא אשכח אותך... אני באמת אוהבת אותך בראד..." אמרתי והתקרבתי אליו, התחלנו להתנשק שוב, נשיקה סוערת מתמיד, הובלתי אותו למיטה בנשיקתי, והפלתי אותו על המיטה, המשכנו להתנשק, הוא הוריד את חולצתי ואני את חולצתו, הוא עלה קצת והתחיל לנשק את גופי (חלק עליון) לפתע הדלת נפתחה, קטעה את אהבתינו, שון נכנס עצבני וסוער, בראד הסתיר אותי במהירות כדי שאלבש את החולצה שלי, כדי לא לחשוף את גופי לשון, שון נכנס בסערה ואפילו לא דיבר, הוא העיף את השידה לצד בזעם ופשוט דפק צרחה, אני ובראד לא הבנו כלום, הוא אפילו לא התייחס למה שקרא ביני לבין בראד לפני שניות, "אז מה... שנמשיך מאיפה שהתחלנו?" שאל בראד בציניות, די הופתעתי, הוא לא היה מסוג הבנים שמסתכל על זה ולא מתייחס, וממשיך מאיפה שהתחיל, הוא התייחס למצב, "שון?" שאלתי דופקת בדלת. הוא לא ענה ופתחתי את הדלת לאט, שון ישב בקצה החדר, ראשו היה בין רגליו, הוא התבייש ובכה, מעולם לא ראיתי אותו ככה, "שון מה קרה?" שאלתי וניגשתי אליו במהירות. הוא המשיך לבכות ולא ענה, "שון תספר לי! אנחנו חברים טובים שנים... ואתה יודע זאת.." אמרתי והוא הרים את ראשו, "היא עזבה אותי..... ולא רק זה... היא חושבת שבגדתי בה... היא הראתה לי תמונה מזוייפת שלי עם חברה שלה מתמרחים זה על זה. היא שונאת אותי..!!!" הוא צעק בבכי. "שון..." אמרתי מחבקת את כתפו, הוא נצמד אליי וכמו ילד קטן ופגוע לא הםסיק לבכות, זה שבר אותו, ולא יכולתי חראות את זה קורה, מול העניים שלי.....
YOU ARE READING
לעצור את הזמן
Paranormalמי אמר שחיים בפנימייה הם חיים משעממים?? רומן יפיפה שמסתבר כאסון, חיים שנגמרים בסיוט וילדה אחת, שחווה הכול... מוות, שמחה, רגש, פחד, ורומן יפיפה שמתחיל באהבה תמימה... סיפור עוצר נשימה...שבסופו, תגלו הכול... ;)
