לעצור את הזמן

פרק 44

עדיין נ"מ של הסיפור/בלה:

"אתה בטוח? אז במרתף.. נראת ממש לחוץ לגבי זה.." אמרתי בתקוה. "לא. שכחתי.." הוא נאנח והסתובב עם גבו אליי. "שון.." קראתי לו כדי שיסתובב. "מה?.." הוא שאל עדיין עם גבו אליי. "תסתובב.." ביקשתי בשקט. "מה יש..?" הוא שאל והסתובב, הרגשתי שאני טובעת בעיניו. "זוכר.. מזמן, כש... כשאמרת לי בפעם הראשונה שאתה אוהב אותי?.."  "זה.. זה היה בטעות, אני לא יודע מה חשבתי..." הוא התחיל להילחץ. "ז-זה.. זה היה בטעות?" שאלתי באכזבה. "אממ.. כן.." הוא נלחץ. "חבל..." מילמלתי. "מה חבל?" הוא שאל בפתאומיות לתגובתי. "חשבתי שבאמת התכוונת לזה.. אז, כשאמרת את המילים האלא.. עברה בי... צמרמורת מוזרה כזאת..." אמרתי בכנות. "באמת?.. אז.. אז למה דחית אותי?" הוא שאל והרגשתי שהוא מתקרב אליי עם מיטתו. "כי... בגלל מה שקרה לי עם מייק, ואני גם לא רגילה לכול זה... אנחנו מכירים מגיל צעיר מאוד.. אתה הגעת לפנימיה שנה אחריי, הייתי אז אולי בת 7... ועכשיו, אתה מלטף אותי, ואומר לי שאתה..." שון קטע אותי בנשיקה, נשיקה חמה, לרגע הרגשתי שוב את אותה צמרמורת עוברת בי, הוא ליטף את פניי ולא הפסיק לנשק אותי, כאילו רצה זאת שנים... ותכלס, נראלי שזה נכון.. כששפתינו התנתקו זה מזו, הוא הביט בי לרגע ושנינו גיחכנו. "למה את צוחקת?" הוא שאל עם חיוך מרוח בפניו. "אני רק חושבת... מה אנחנו עושים... וגם... זה היה כייף... ומוזר... אבל יותר, כייף.." אמרתי בגמגום לא בטוח. "זה היה טוב... לא חשבתי שהשפתיים שלך כ"כ טובות... כ"כ קינאתי כשידעתי שאת ובראד התנשקתם..." הוא אמר וליבי התחמם. "באמת?" שאלתי עם חיוך קטן. "כן.." הוא אמר ונישקתי אותו שוב נשיקה קצרה. "תגיד... מה יהיה עם בראד?" שאלתי בדאגה. "אני לא יודע...." הוא אמר וליטף את פניי..

כעבור שבוע:

אני ושון השתחררנו מבית החולים, כזוג חדש, נודע לנו שבראד נמצא באיזה בית חולים בקצה העיר, דיברתי איתו בטלפון הוא אמרה שישתחרר רק בחודש הבא... בינתיים אני ושון פשוט היינו הזוג של השנה, ממש כמו בחלמות... פעם אחת הייתה לנו גם שיחה על זה, שהוא רוצה שנתקדם עם זה עוד דרגה, אבל עם אני לא בטוחה בזה הוא לא יכריח אותי, ויחכה כמה שצריך, שמחתי לדעת ששון אוהב אותי כ"כ וסובלני אליי מאוד.

"בלה?" הוא שאל כשעמדתי ללכת למקלחת. "מה שון?" שאלתי ועצרתי. "לאן את הולכת?" הוא שאל בציניות. "למקלחת.." עניתי למרות הכול. "טוב.." הוא אמר והלך. "מוזר.." אמרתי לעצמי. כשיצאתי מהמקלחת חיכת לי הפתעה,כול החדר שלי היה מלא בזרי פרחים, ונרות. עמדתי עם פה פעור ועיניים פעורות. "נו אהבת?" שאל שון כשעמד בקצה החדר עם מתנה ביד. "ואו שון זה מדהים!!" אמרתי ורצתי לחבק אותו, "אפפפפ. חכי שתפתחי את זה.." הוא אמר מושיט לי את המתנה. פתחתי אותה ושרשרת יהלומים עם השם שלי באנגלית הופיעה שם. ופתק קטן, "לאהובתי, ששמך ישאר עלייך לעד. באהבה שון" דמעב זלגה מעיני. "שון.." אמרתי ונישקתי אותו נשיקה ארוכה,  היא ניסחפה די מהר, עד שהגענו למצב שבוא אני מעליו והוא בלי חולצה...