שון יצא מין החדר, לא יכול לראות אותי נאנקת ככה. הוא הביא לי כוס מים. "נראה לך שזה מה שאני צריכה?! מים?!!" צעקתי והעפתי את הכוס שהתנפצה על הקיר. "בלה!" הוא צעק עוטף אותי בזרועותיו. ניסיתי להשתחרר ולא הצלחתי נכנעתי לאחיזתו, אחרי שנרגעתי פשוט נרדמתי בין ידיו.... התעוררתי וראיתי שגם שון נרדם מחזיק אותי בין ידיו החמות והעוטפות, השתחררתי לאט מאחיזתו בלי להעיר אותו, לא יכולתי לחשוב על העובדה שהכול קרה בגללי... רוזלי וטיילור מתו בגללי... גם אמי וטום.... ( אלא שהיא תמיד מדמיינת שמדברים איתה) מייק... שון שסבל כשלא הייתי... עכשיו גם בראד.... וההריון הזה.... "זה סרט... הגיע הזמן לגמור אותו" אמרתי לעצמי עם דמעות בעניים. הלכתי לעבר החלון והסתכלתי על השמש השוקעת, אני לא ארשה לעצמי שעוד מישהו ייפגע בגללי, אני אעצור את הזמן עכשיו וכלום עוד לא יקרה... נעמדתי על החלון שנייה מלפניי הסוף... "אל תעשי את זה..." נשמע קול גברי. "אבא?" שאלתי והסתובבתי ראיתי את טום.. "טום." אמרתי בבכי מכסה את פי בידיי. "אל תעשי את זה.." אמי הופיעה מול עיניי. "אני רוצה אליכם! אני לא יכולה לחיות פה!" התחננתי. "תחשבי על ביתך... את רוצה שהיא תמות?.. אל תעשי את זה בל..." אמרה אימי. "בת?... איך את יודעת שתיהיה לי בת?.." שאלתי מהופנטת. "אני ראיתי אותה... היא תיהיה דומה לך... היא הסמל שישאר לשון ולבראד ממך.. אל תהרגי אותה..." אמרה אימי וראיתי איך היא מתקדמת אליי.. "א-אימי.... כולם נפגעים ממני..." אמרתי עם דמעות שזולגות בכאב על פניי. "אל תדאגי.. את עוד תראי אותנו... בקרוב ניהיה ביחד... אבל עכשיו, אסור לך למות..." אמר טום והם נעלמו מול לאט מול עיניי. הייתי מרותקת החשש שלי למוות, ריתק אותי. עצרתי וירדתי מהחלון, שטפתי את פניי והבטתי בבטני. "אימא לא תתן לאף אחד לפגוע בך, אני אוהבת אותך..." אמרתי והרגשתי בעיטה קלה מאוד בבטן...
כשכתבתי את הפרק הזה, הדמעות זלגו מעיניי.. אימא וביתה מתאחדות... מה מרגש יותר מזה?... שבת שלום לכולם :')
YOU ARE READING
לעצור את הזמן
Paranormalמי אמר שחיים בפנימייה הם חיים משעממים?? רומן יפיפה שמסתבר כאסון, חיים שנגמרים בסיוט וילדה אחת, שחווה הכול... מוות, שמחה, רגש, פחד, ורומן יפיפה שמתחיל באהבה תמימה... סיפור עוצר נשימה...שבסופו, תגלו הכול... ;)
