אחרי מה שקרה באותו ערב... הרגשתי קצת מודאגת... לא האמנתי שזה אמיתי, אבל משהו בתוכי פחד שכן... התכוונתי ללכת למירי, כשהגעתי לביתה של מירי... חיכתה לי הפתעה... כול הבית היה מבולגן הצלחות היו מנופצות על הרצפה, שקט מוות... עליתי לקומה העליונה לבדוק עם היא שם המדרגות חרקו כול פעם כשרגלי דרכה עליהן, פתחתי את חדר האמבט וראיתי גופה על המים מיסביבה דם, מיהרתי לשם "מירי!" צעקתי וכשהרמתי אותה מהמים זאת הייתה בובה! התחלתי לפחד, הרחתי את הדם והיה לו ריח אמיתי, הבובה הייתה מזוייפת, הלכתי לחדר ההורים של מירי והוא היה נראה כרגיל.. "מוזר.." אמרתי והלכתי לתחנה האחרונה, החדר של מירי... פתחתי את הדלת בזהירות החדר של מירי היה נראה נורא! כול האיפור מנופץ ומפוזר על הרצפה המיטה מבולגנת דלת הארון הייתה שבורה וכול הבגדים, גזורים ומפוזרים על הרצפה, התמונות היו מנופצות.. הרגשתי שרגליי רועדות, פחדתי מכול רגע במקום הזה לפתע שמעתי צעדים, ליבי החסיר פעימה, "מירי!" שמעתי את קולם של ליאם ולואי, "לואי! ליאם!" צעקתי וכשהם ראו אותי הם רצו וחיבקו אותי חזק, "תגידי, מה לעזעזל קרה כאן?! איפה מירי?!" שאל ליאם בדאגה. "אני לא יודעת. הכול כ"כ מפחיד כאן!" אמרתי בדאגה. "למה אתם כאן?" שאלתי לפתע. "כי מירי שלחה לנו הודעה, לבוא לבית שלה ולדבר..." אמר לואי ולפתע עלה בי ספק, שזאת לא מירי שכתבה לנו את ההודעה.. "אנחנו חייבים ללכת מכאן עכשיו!" אמרתי ובלי שאלות הם מירהו אחרי, לפתע עצרתי... "לואי! לי.. ליאם!" אמרתי בבכי, "מה קרה?" הם שאלו, הם הביטו במראה שהייתה תלויה במסדרון, קצת מנופצת, ועליה היה רשום בדם: "המשחק מתחיל..."
הבטנו שלושתינו על המראה המומים... "אוי לא..." לחשתי בפחד...
YOU ARE READING
לעצור את הזמן
Paranormalמי אמר שחיים בפנימייה הם חיים משעממים?? רומן יפיפה שמסתבר כאסון, חיים שנגמרים בסיוט וילדה אחת, שחווה הכול... מוות, שמחה, רגש, פחד, ורומן יפיפה שמתחיל באהבה תמימה... סיפור עוצר נשימה...שבסופו, תגלו הכול... ;)
