לעצור את הזמן

פרק 21

"מה הוא רצה?! מה הוא עשה לך?!!" מייק התפרץ בכעס ודאגה. "כלום!" התפרץ אד עצבני. "די! סתמו כבר!" צרחתי ועליתי למעלה. "בלה!" שמעתי את קולו של מייק כשעליתי במדרגות והסתגרתי בחדר האמבטייה. "בלה תפתחי!" הוא צעק ודפק על הדלת. לא עניתי, "אני מצטער שהשארתי אותך איתו, הוא אידיוט ענק שהוא ניסה ל... בלה, בבקשה..." הוא התחנן מבעד לדלת. "מייק, העיר הזאת יותר מידי בשבילי.. אני רוצה הביתה.." אמרתי ושקט של שניות עבר ביננו. "אז.. יש לך בית? איפה?" הוא שאל, פתחתי את הדלת בעדינות והוא עמד מולי בראש מורכן לרצפה, "בפנימייה..." אמרתי בשקט. "אז...  את חוזרת הביתה..?"  הוא שאל בקול עצוב. "תגיד מייק מה יש?" שאלתי מופתעת ממנו. "תקשיבי... אני לא יודע עם את יודעת... אבל מסוכן עבורך בחוץ... אני לא רוצה שביל יתפוס אותך ויהפוך אותך לזונה שלו..." הוא אמר ונאנח. "מה? מה? מה? איך ידעת על זה? קוראים לו ביל?.. מה? מייק אני לא סיפרתי לך כלום איך אתה...?" "כי ביל הוא אחי הגדול..." הוא אמר בקול רציני. "מה?!" שאלתי בפחד. "כן.. ממנו למדתי להיות הטיפוס "הדופק והזורק" אבל.. זה לא משנה, אננ לא רוצה שתלכי.." הוא אמר בפנים מאוכזבות. "מייק, אני לא יכולה להישאר פה... כול יום קורה לי משהו אחר... בבקשה מייק, קח אותי הביתה..." התחננתי. "מצטער, אני לא הולך לעשות את זה בלה..." הוא אמר באכזבה והלך , משאיר אותי בפה פעור. בלילה, ניסיתי לחשוב הכי פחות על מייק, איך הוא עשה לי דבר כזה?!
נקודת המבט של מייק- לילה-

בלילה, הרגשתי שכול גופי קורס... למה היא

כ" כ סובלת? מה עשיתי לה... היא שונאת אותי, מתי היא תבין שאני... אוהב אותה..

בלילה כשכבר נרדמתי מהמחשבות על בלה, התעוררתי לצרחות אימים של בלה. "אאאאהההה!!!!! אההה!!! לאא!!!!" היא צרחה כול פנייה היו אדומות ודמעות זלגו מעינייה העצומות. "בלה! בלה קומי!!" צעקתי כדי שתתעורר. "אה!" היא קמה בצווחה כשפקחה את עינייה. "מייק..." היא חיבקה אותי בבכי. "די.. די... ששש... הכול בסדר עכשיו..." הרגעתי אותה. "מייק, אני רוצה הביתה.." היא התחננה בבכי. "נדבר על זה בבוקר, עכשיו תרדמי, מבטיח שאחבק אותך בלילה, ואכחה עד שתרדמי.." אמרתי והיא היססה ונשכבה על המיטה בעדינות, חיבקתי את גופה העדין, עד שנרדמה... והייתי אבוד, מה אני הולך לעשות....