לעצור את הזמן

פרק 26

"מייק, על מה אתה מדבר?!" היא התחממה ועינייה רתחו. "בלה, תרגעי... פשוט רציתי לקחת אותך היום למסיבה אבל היא בוטלה... תכננתי להגיד לך את זה...", שיקרתי. "תגידי את זוכרת מה בדיוק קרה אתמול?" ניסיתי להזכיר לה. "אממ.. לא חוץ מזה שבטח היינו במסיבה והייתי שיכורה, גם כי כואב לי הראש וגם כי התעוררתי רק בתחתונים..." היא אמרה בבושה. "אהמ... כן... זה כל מה שזכור לך מאתמול?" ניסיתי שתיזכר טוב יותר. "אממ.. כן למה קרה עוד משהו אתמול מייק?" היא שאלה מהוססת. "לא.. לא, קרה כלום.." שיקרתי שוב. "אממ.. מייק אפשר לבקש משהו?.." היא התקרבה אליי והרגשתי את הצורך לקרב אליי אותה יותר, "אממ.. אני רוצה לחזור הביתה.." היא ביקשה והשחור צבע את עיניי. "מה? אבל למה? לא טוב לך אצלי?" שאלתי מרוסק. "טוב לי, אבל אני מתגעגעת לפנימייה... בבקשה מייק אל תגרום לי ל... היי, מה זה?" זווית עינייה קלטה את הדף בכיסי, "לא, לא, לא!!" ניסיתי לחטוף ממנה את הדף אך היא לא נתנה לי אותו, "מסיבת פרידה...??" היא שאלה לבסוף. "כן בלה, אני חשבתי להשאיר את זה כהפתעה, אבל... רציתי שניסע מפה, "מסיבת פרידה" לכבוד המעבר שלי ושלך וזה... את יודעת..." מרחתי אותה בתשובה. "ואו.. נשמע די מגניב... רק שאני לא נוסעת איתך מייק.." היא אמרה לבסוף וכול הבעת פניה התהפכה. "מה?" שאלתי מופתע. "מסיבת פרידה, אה? אז מה זה?" היא שלפה את הכתבה שהדפסתי עלייה "למה עשית את זה אה מייק?! למה רשמת את השקר הזה, שאני מתה למה?! מה לעזאזל אמרת לשון?!" היא התקרבה אליי במבט רצחני. "בלה באמת שלא רציתי...""שתוק! אני אהבתי אותך, באמת חשבתי שאתה אוהב אותי, אבל אתה.... אתה יצור!!!" היא צעקה מעיפה את החפצים בשיא הכוח לרצפה. חלקם נשברו. "בלה!" ניסיתי להפסיק את כעסה. "אני סמכתי עלייך.... אתה שיקרת להם, הרגת אותם מבפנים!!! אני שונאת אותךך!!!!!!!! אההההה!!!!!!" היא צרחה בדמעות ובכי מר, "בלה די!" ניסיתי לתפוס אותה, היא נעה מהר מאוד היא שברה, ניפצה, ויותר מכול מול עיניי איימה לשרוף את הכול. "בלה לא! די" התחננתי בדמעות שתפסיק, עכשיו סוף סוף הבנתי כמה נוראי המעשה שעשיתי לה... אני שיקרתי לה בגדתי בה, הרסתי אותה...

נתתי לה להתפרק, היא צרחה, בכתה, שברה כמעט את כול חדרי... הצרחות נשמעו בכול השכונה, "דיברת איתו?! מה הוא אמר לך?! למה לא נתת לי אותו?!! יצור!!" היא בכתה בצרחות. "הוא אמר שעם את לא חיה אין לו סיבה לחיות..." אמרתי בשקט. "מה?! הוא הולך למות?!! בגללי?!!" היא צווחה והוציאה סכין, "בלה מה את עושה?!!" נבהלתי. "תראה..." היא אמרה וחתכה חתך עמוק וגדול בידה. דם נטף ממנו "עם אגלה ששון או בראד לא בחיים, הסכין הזה יחתוך לא רק את ידי.." היא צעקה ובכתה, "בלה, אני לא רציתי לעשות את זה... אבל את גרמת למייק הקודם לחזור" הוא אמר ותפס את גופי. "לאאאאא!!!!! אההההההה!!!!!" היא צווחה כשהורדתי ממנה את כול בגדייה ושלי, נגעתי בגופה כשהיא בוכה ונאבקת לשיחרור, הרגשתי שאני על סמים, משוגע שלא יכול להפסיק.
נקודת המבט של בלה (הסיפור):

לפתע הדלת נפתחה במהירות, שון נכנס דרכה בצווחות והעיף את מייק לצד, הוא הרביץ לו בכול כוחו עד שמייק איבד את הכרתו, הוא רץ אליי, שכבתי שרועת דם עירומה, וחשופה כ"כ כמעט ובלי חיים. הוא הרים אותי בידיו, ונשא אותי משם במהירות, עברו קרוב ל- 5 שעות מאז, התעוררתי... מתבוננתי מסביב. "בלה? בלה התעוררת!" קולו של שון נשמע באוזניי. התחלתי להתאושש ועיניי התחילו לחזור למציאותיהן מהטישטוש העמוק, "שון?" אמרתי בדמעות, ראיתי חיוך קטן בפניו של שון ודמעה זולגת מעיניו, בחיים שלי, אבל בחיים שלי לא ראיתי את שון ככה! הוא חיבק אותי חזק ולא יכל להפסיק... "שון, אתה חונק אותי מהחיבוק הזה.." צחקתי לבסוף. "מצטער, יפה שלי, כ"כ התגעגתי אלייך... אל תעלמי לי ככה לעולמים!" הוא אמר והרגשתי שון אחר בדבריו, שון שלא הכרתי. "איפה בראד?" שאלתי בפליאה שהוא לא כאן. "הוא קצת דואג... הוא לא מפסיק להאשים את עצמו, הוא אמר שלא ייסלח לעצמו בחיים על מה שקרה... גיחכתי קצת וחיבקתי שוב את שון, הוא הצמיד את שפתיו לאוזניי בעדינות ולחש "אני מצטער שזה מה שקרה.... בחיים לא אאבד אותך שוב... אני אוהב אותך..."