"מה?" שאלתי באדעשות למבטיהם המפוחדים. "תגיד, בראד, אתה בכלל יודע מה זה המאפייה הכבדה?" שאל טיילור מופתע מאדישותי. "כן." אמרתי לא מבין מה הם רוצים. "המאפייה הכבדה?? 'הכבדה' אומר לך משו?!" שאלה רוזלי עצבנית מהאדישות שלי. "כן. המאפייה הכבדה הם חבורת אנשים מאוד מאוד רעים, ויש כמה מאפיות. מהרגילה להכי כבדה. בדרך כלל את שמות המאפייה נותן מנהיג המאפייה ובמקרה הזה, במאפייה הזאת, המנהיג שלהם צריך להיות ממש קשוח, חזק ורע. טוב לך?" הקנטתי אותה. היא גילגלה עיניים בעצבים והתעלמה. "נו כבר, סע!" היא התעצבנה על טיילור. "בסדר!" אמר טיילור והתניע את הגז..
חזרה לנקודת המבט הרגילה של הסיפור (בלה):
התעוררתי משפשפת את עיניי בתקווה שהכול חלום. אך לא... קמתי מהמיטה החורקת מנסה שלא להעיר את הילדים הקטנים, התינוק כבר התעורר למשמע צעדיי הקלים, כאילו כבר היה ער ורק חיכה שאני אתעורר . "בוקר טוב לך.." אמרתי בחיוך והרמתי אותו על ידי, מרחמת על הגוזל המסכן... בלי אם אמיתית, לחיות בכלא שכזה, רק עם אחות... נשקתי למצחו של הפעוט והסטתי את מבטי לפרי, היא עוד ישנה. ממש כמו מלאך, שקטה ושלווה... ניגשתי אליה בעדינות ונשקתי לה למצחה. היא נעה קצת ופקחה את עינייה בעדינות, "בוקר טוב פרי.." אמרתי מקווה שהפעם היא תענה לתגובתי. אך היא הסתובבה עם גבה אליי ולא ענתה, נאנחתי וחזרתי אל התינוק. "תוכלי לפחות להגיד לי את שמו של אחיך? אני לא יודעת, וכנראה שגם לא אדע עם לא תעני לי..." אמרתי בתקווה. כמה דקות של שקט שררו, אני מאמינה שעם התינוק ידע לדבר הוא היה עונה לי ומגיב, ולא מתעלם כמו אחותו... "קוראים לו ג'ס.." היא ענתה לבסוף בקול שבור. "ג'ס..," חזרתי על תשובתה והפעוט חייך אליי חיוך תמים. "תגידי... למה את מתנהגת אליי ככה? הרי לא פגעתי באף אחד.. אז למה את?.. למה?.." אמרתי והתיישבתי על מיטתה לידה. "כן, עדיין לא.." היא אמרה בקול עצבני. "היו פה אחרות לפניי?" שאלתי מופתעת מתגובתה. "יותר מידי... לא רק נשים... גם גברים... כולם ניסו, את כולם הזהרתי... אך הם לא הקשיבו..." היא אמרה בקול כעוס ופגוע. "אבל.. אני לא אפגע בך..." אמרתי. "כן.. אני יודעת.. זה מה שהאחרות אמרו.. אחרים... מה זה משנה... אני לא מאמינה לך!" היא אמרה בכעס. "מה עשו לך?" שאלתי בעצב. "הרבה דברים, גזזו, פגעו, ניצלו ותקעו סכין בגב! מאז... אני פוגעת בבאים בתור, האחרונה שהייתה כאן.." "התאבדה לא? לפי דיבריי אביך..?" התפרצתי כיודעת את התשובה. "לא... זאת אומרת כן, זה מה שסיפרתי לו.. אבל היא לא באמת התאבדה.." היא אמרה והסתובבה אליי עם פנייה חיוך מרושע ופגוע נמרח על פנייה. "מה עשית לה?.." שאלתי והלכתי אחורה בפחד. "רצחתי אותה..." היא אמרה וצחקה צחוק שבור. "אני לא מאמינה לך.." אמרתי בפחד ושמתי ידי על פי. "היא התעלחה באחי מאחוריי גבי! זו לא סיבה מוצדקת?! בגללה לא ישנתי שבוע! פחדתי שהיא תתעלל בו גם בלילה!" היא אמרה ודמעה זלגה בפנייה. "למה למה לעשות זאת?" שאלתי מבוהלת מכול המצב. "היא הייתה מדוכאת קשה... היא ידעה שהיא עומדת למות... מידי אבי, אני קיצרתי את התהליך.." היא אמרה בקול מרוצה ועצבני. "איך רצחת אותה?!" שאלתי בפחד. "איך? זה משנה? סכין, אולר, חניקת.. חסרים דרכים? אז עם לא באלך להיות הבאה בתור, אל תתקרבי אליי ואל אחי." היא אמרה קמה ממקומה ולקחה את אחייה לידייה. אני הייתי מזועזעת ממה ששמעתי... לקחתי מידיה את ג'ס והיא צווחה בכעס והעיפה לי סטירה, היא חטפה את ג'ס והתקרבה אל החלון, "עצרי!! מה את עושה?!!" שאלתי בצרחות. "הורגת אותו! זה עשיף על זה שימשיכו להתעלל בו!!!" היא צעקה ושמה את אחייה הבוכה על עדן החלון. "לאאאא!!!" צרחתי ושניה לפני שהיא השליכה אותו חטפתי אותו מעדן החלון. ג'ס בכה, חיבקתי אותו ודפקתי בחוזקה על הדלת, הדלת נפתחה ואבייה של פרי נכנס מבוהל מכול המצב. "אבא!!! היא ניסתה להרוג את ג'ס!!" צעקה פרי ורצה לחבק את אביה בתמימות. "מה?!! " שאלתי בשוק.
YOU ARE READING
לעצור את הזמן
Paranormalמי אמר שחיים בפנימייה הם חיים משעממים?? רומן יפיפה שמסתבר כאסון, חיים שנגמרים בסיוט וילדה אחת, שחווה הכול... מוות, שמחה, רגש, פחד, ורומן יפיפה שמתחיל באהבה תמימה... סיפור עוצר נשימה...שבסופו, תגלו הכול... ;)
