לקחו את התינוקת לישון, "שון.." לחשתי כשהוא ישב משותק לידי. "מה אישתי היפה?" הוא הגיב לבסוף בחיוך. "מה יהיה עם בראד ומולי? הרסתי להם את החתונה.." אמרתי והדמעות התחילו לזלוג בלחיי. "את לא בייבי.. וזה בסדר, בראד סימס לי שהם המשיכו בחתונה... מולי קצת דואגת אבל הכול בסדר.." הוא אמר לבסוף. לפתע התפרץ צוות צילום לחדר, "שלום! אנחנו מחדשות המדינה, ורצננו לראיין את האימא שחטפה צירים בחתונה של חברתה!" הוא אמר והצלמים נכנסו. "אני לא מעוניינת." עניתי בלי היסוס. "אבל זה למדינה." אמר המראיין. "היא אמרה לך שהיא לא מעוניינת! לא מובן?!" התפרץ שון והעיף את כולם החוצה, הרופא רצה להגיב אך ראה שהכול בשליטה. "תודה בייב...", אמרתי ונישקתי אותו. "אני חא מאמין שזה הגיע לעיתונים..!" אמר שון והביט מהחלון. "אישה שמקבלת התקף צירים באמצע החתונה זה לא מספיק?" אמרתי בגיחוך.
אחרי שבוע שהשתחררנו עם התינוקת, חזרנו הביתה ובראד ומולי חיכו לנו עם בלונים ומתנות ועוגה. "מזל טוב!" הוא אמרו מאושרים, "ששש! הילדה ישנה!" אמרתי. "אופס.." אמר בראד. "תראי לי אותה!" אמרה מולי בהתרגשות וגם בראד הצטרף. "היא כ"כ יפה..." אמרה מולי וחייכה. "דומה לך" הוסיף בראד וחייך....
עברו חודשים, שנים, אדל גדלה, היא כבר ממש לא תינוקת, אחרי שהרגשתי טוב יותר מהלידה, בראד ומולי שמרו עליה, כשאני ושון ניצלנו את הזמן כדי לקיים יחסי מין, ששון כ"כ התגעגע אליהם, כמובן שלא פספסנו את הילדות של אדל, היא ילדה כ"כ יפה... שיער חום זהוב, עם עיניים כחולות- חומות, היה לה גוף של דוגמנית!
עברו 16 שנה, לאט לאט שמנו לב שאדל מתרחקת... היא חייה את החיים שלה לבד, היא מוזרה מאוד, מצד אחד, רגועה יפה ואחראית, מצד שני, היא כמו פצצת אטום, שיכולה להפוך ל"מפלצת" בלי אחריות, אי אפשר היה לפענח אותה! אבל אהבה הייתה לה, היא אהבה אותנו מאוד, גם אנחנו אותה, שון התקבל לעבודה, כעורך דין, ואני, מזכירה, במשרד קטן, הכול יפה, בראד ומולי עברו לבית אחר, ויש להם שתי בנים, מולי מתחרפנת, אבל, הכול די סבבה, קוראים להם ליאם, ולואי. הם בני חמש עשרה ככה, את רוב הזמן אדל מבלה אצלם, ליאם וגיא הם החברים הכי טובים שלה, בהתחלה זה לא מצא חן בעיניו של שון, אבל הם חברים מאז שאדל הייתה בת 3 והם 2. אני סומכת עליהם, הם בנים טובים בסך הכול.
מאז הלידה, חיי השתנו לגמרי, כול מי שהכרתי, השתנה. אני אימא....
חיי היו מסובכים, עוד מגיל צעיר, תמיד רציתי לעצור את הזמן שלי, ולגמור אותו, אבל בלי ששמתי לב, החיים הראו לי שיש סיבה לחיות, עם לא הייתי בחיים, לא הייתי פוגשת את בראד, מולי, מייק, אמי וטום, ונסה, פרי, בן, טיילור, רוזלי, את שון בעלי, ואת אדל היפה.. לא הייתי מתחתנת, יולדת, חייה בפנימיה, פוגשת אנשים קרובים, חווה אהבה, הולכת למסיבות, מכירה חברים חדשים, עכשיו, אני רק אומרת תודה על זה שאני חייה בעולם הזה, חיי חשובים, כמו החיים שלכם, כשקראתם את הסיפור הזה, הייתם יכולים להאמין שזה סיפור אמיתי?! הייתם מאמינים שזה סיפור שמבוסס על סיפור אמיתי?
המסר של חיי הוא מסר שחשוב שכולם יבינו, אל תוותרו על החיים שלכם! לא משנה מה! האקשן בחיי נגמר, אבל... אדל, האקשן שלה רק התחיל...
הזמן שלי נגמר, אבל הזמן של אדל... רק התחיל...
.......................................................................
" היי..... שמי אדל.. "
YOU ARE READING
לעצור את הזמן
Paranormalמי אמר שחיים בפנימייה הם חיים משעממים?? רומן יפיפה שמסתבר כאסון, חיים שנגמרים בסיוט וילדה אחת, שחווה הכול... מוות, שמחה, רגש, פחד, ורומן יפיפה שמתחיל באהבה תמימה... סיפור עוצר נשימה...שבסופו, תגלו הכול... ;)
