לעצור את הזמן

פרק 6

עמדנו קפואים, הבטנו בכתוב... "מה זה אמור להיות

כשחזרנו הביתה לואי הוריד אותי ועליתי לחדרי נועלת את הדלת אחריי, נועלת הכול מבחוץ, לפתע נשמעו צעקות ויכוח... בין ליאם ולואי, התעלמתי שוכבת על המיטה של לואי בחדר שלו, לפתע נשמעו צעדים מהירים לכיוון החדר, "אדל תפתחי!" נשמע קולו של ליאם. לא עניתי... "אדל!" הוא צעק ונשמע קול חפץ נחבט על הרצפה, "חרא!" הוא צעק ודלת הבית נטרקה. "ליאם!!" צעק מלמעטה לואי ויצא בעקבותיו. אני נשארתי לבד ולפתע קיבלתי הודעה. "אל תחשבי ששכחתי, כי אני לא. גברת צעירה, המחיר נעשה כבד, את חוטאה, ותשלמי על זה בדם אנשייך" ידי רעדו והטלפון נפל מידיי, "אני לא מאמינה..." אמרתי בדמעות והתקשרתי ללואי, הוא לא ענה, התקשרתי לליאם וגם הוא לא ענה, התחלתי לפחד, יצאתי בריצה אל הפארק, לחפש את לואי, ולהפתעתי מצאתי שם את ליאם! לפתע נשמע רעם חזק והייתה לי תחושה שהאדמה רעדה לכמה שניות. "ליאם!" צעקתי כשרוח חזקה התגברה מזיזה את העצים. הוא הסתובב אליי מעיף מבט קפוא, הוא קם ממקומו כשהרוח מעיפה את שיערו, שיערי התעופף וניסיתי לסדר אותו, רצתי לכיוונו של ליאם שנתחיל להתרחק ועצרתי אותו, "היי! למה אתה בורח?" שאלתי בחדות. "אני לא בורח. אני עוזב." הוא ענה במבט עצבני. "עוזב?! אתה לא יכול!" אמרתי עוצרת אותו. "למה?! למה אכפת לך פתאום ממני, אה?!" הוא שאל עצבני, הרגשתי את הקור במבטו כלפיי. "כי אתה חשוב לי, תמיד היית. אתה יודע את זה.." אמרתי בעצב ובגרון חנוק, הרוח הייתה חזקה מתמיד ורוב האנשים התחילו לחזור הביתה. "זה שקר. לואי חשוב לך אני לא.." הוא אמר מוציא סכין מכיסו. "ליאם לא!" צעקתי והוא הביט בי לא מבין. "אל תעשה את זה, בבקשה." התחננתי והוא זרק את הסכין על הרצפה. "למה לא? אה?!" הוא צעק וראיתי דמעה זולגת מעיניו. "כי אתה חשוב לי, בלעדייך ובלי לואי.. אני אתמוטט.." אמרתי מנסה שלא לבכות. "כנראה שזה לא מספיק משכנע..." הוא אמר והתחיל ללכת. "עצור!" אמרתי והוא עצר מעיף אליי מבט. "אני לא רוצה שתעזוב כי.." פחדתי מהמשמעות של מה שאגיד. "כי-?" הוא שאל. "כי אני אוהבת אותך..." אמרתי והוא התקרב אליי והתקרב לפניי, ידעתי שאתחרט על זה, הוא הצמיד את שפתיי לשפתיו והתנשקנו... זה לא היה כ"כ רע כמו שזה הרגיש... אבל לפתע נשמעה צעקה מאחור בעוד הרוח החזקה נשבה והתגברה. "אח!" הבטנו שנינו לאחור וראינו את לואי, הבעת פניו הייתה עצובה, ועצבנית. לא העזתי לדבר, למרות שממש רציתי. "מאז ומתמיד היית לי אח, עכשיו אתה אויב" צעק לואי "ואתה מעז לדבר?! אתה בגדת באמון אחייך! מגיע לי  לקבל את מה ששלי!" אמר ליאם והתעצבנתי. "היא לא שלך!! ס'תלק מכאן!" צעק לואי כעוס "לואי אני לא..." "אני יודע" הוא אמר אך היה מרוכז בריב עם אחיו. "אני אקבל את מה שמגיע לי!" צעק ליאם ותפס בחוזקה בידי, "בן זונה!" צעק לואי חובט בו בכול הכוח, לא יכולתי להאמין לזה!!! הוא אשכרה מפוצץ את אח שלו במכות מוות, חובט בו שוב ושוב, "לואי תפסיק!" צעקתי בבכי, "תעופי מכאן!!" הוא צעק בכעס ונתן לי מכה, עם העוצמה עפתי לאחור והוא רץ אליי, "אדל אני מצטער!! אוף אני כזה אידיוט!! אדל!!" הוא פלט המון מילים בעוד ליאם מדמם כמעט למותו. הייתי המומה ולא הצלחתי לשחרר מילה מפי, לפתע הרגשנו רעידת אדמה, הכול זז אבל לכמה שניות. "מה זה היה?!" אמרתי בפחד. "אני לא יודע. יכול להיות שזאת..." אמר לואי בחרדה לא מסוגל להשלים את משפטו, "פאק! אדל צריך לברוח מכאן!!" הוא צעק והרים אותי בידיו בורח. "מה עם ליאם!!" צעקתי. "אני לא מכיר אותו יותר!" הוא צעק בכעס. "לא!!" צעקתי עוצרת רצתי אל ליאם וניסיתי לעזור לו להתאושש. "פאק, אדל!! עכשיו זה מתחיל!!" צעק לואי מביט לשמים. "אה?!" שאלתי מבולבלת. "המשחק! צריך להסתתר!!" הוא צעק בפחד מושך אותי בידי. "אדל.." מילמל ליאם. הבאתי בו וכאב לי הלב אבל... לא יכולנו להישאר לפתע האדמה רעדה סחוזקה והכול התחיל ליפול, וגל ענקי התחיל לעלות. "אדל תחזיקי במשהו!!" צעק לואי והחזקנו בעמוד ברזל ביד אחת וביד השנייה החזקנו זה את זו, "תקחי נשימה עמוקה! עכשיו!!" צעק לואי ולקחתי אוויר, הגל פשוט התנפל על כול העיר, הרגשתי שזה לא ייגמר בקרוב והאוויר שלי כמעט נגמר, בזמן שהיינו מתחת לגל הענקי החזקנו ידים, ולפתע משהו חבט בראשי והרגשתי שאני  נעלמת ונסחפת מתחת למים.

נ"מ של לואי:

לפתע שמעתי קול חבטה חזק, ואיבדתי את ידה של אדל, ניסיתי לפקוח עיניים וראיתי אותה נסחפת מתחת למים. "אדל!!!!!!!!!" צרחתי בעוד האוויר נגמר לי.... ?" שאל ליאם מבולבל. " אתמול, עמדתי להיפגש עם איזה מישהו מהפייסבוק בפארק, ואז הופיעה איזו זקנה, וצעקה עלינו..." אמרתי מנסה להיזכר בדברייה. "סוו וואט? היא זקנה. מה את מצפה ממנה לעשות? לתת לך טופי?" הקניט ליאם. "זה כול הקטע שהיה בה משהו מפחיד! היא אמרה לנו... שנקולל..", ליגלגעתי. "והיא אמרה לי שהיא מכירה אותי מאז שהייתי קטנה, ויבוא היום שנשחק בדם.. בדם שלנו!" אמרתי וכיסיתי את פי מפחד. "רגע מה?! מאיפה את מכירה אותה בכלל? אולי היא דיברה על הדם של הקרובים לנו?". אמר ליאם מנסה לעכל. "אולי הוא צודק.. זה הדם של מירי?" שאל לואי מפוחד. "ל-לא... היא.. היא רצחה את מירי?!" שאלתי בפחד בקושי מחזיקה את עצמי. לואי וליאם הביטו זה בזה מפוחדים, "אני מתקשרת למשטרה!" אמרתי בפחד והוצאתי את הנייד שלי, "חכי! אני לא חושב שזה רעי..." אמר ליאם. "לא מעניין אותי! יכול להיות שחברה שלי נרצחה! אני חייבת לדעת בוודאות!" קטעתי אותו והתקשרתי, החוקרים הגיעו במהירות ובדקו את המצב, שעתיים עמדנו שם בחקירה, לא זזנו לשום מקום עד שהבנתי איפה מירי. עמדנו בחוץ כשהבית היה נעול, לפתע ראיתי מרחוק מישהי נמוכה עם הגב אליי לבושה באדום. "זאת היא!" אמרתי ולואי העיף את מבטו גם אל הדמות הלבושה אדום. "חכי כאן.." הוא אמר והתקדם. "אין מצב! אני חייבת לדעת מי היא!" אמרתי והתקדמנו אל הדמות. "בת זונ.." אמרתי וסובבתי אותה אליי, "אה!" צווחתי וקפתי אחורה. "זאת בובה!" צעק לואי מפוחד. "פאק!" צעקתי ולפתע קיבלתי שיחת טלפון "אימא" היה כתוב על התג ועניתי

אימא: איפה את אדל!?"

אני: אני ליד הבית של מירי. אל תשאלי אנחנו בחקירה..

אימא: חקירה? מה חקירה?! מה עשיתם אדל?!"

לפתע השוטר התקרב אלינו.

אני: אני אדבר איתך אחרי זה אימא השוטר מגיע, ביי

אימא: מה? אד...

וניתקתי את השיחה.

"טוב ילדים, כרגע אנחנו לא יודעים כלום... זה מוזר מאוד.." אמר השוטר "מה לא יודע כלום?! שעתיים אתם חוקרים פה ואתה לא יודע כלום?! גם כן משטרה!" התפרץ ליאם. "ילד תירגע!" התעצבן עליו השוטר הוא נרגע.

לפתע נשמע קול מאחור "אדל?"