לשחק עם שון קלי

לפעמים חלומות מתגשמים

תמיד האמנתי באהבת אמת.
אחת כזאת שמסחררת אותך, שמוציאה מאיזון את כל המערכות בגוף שלך.
אחת כזאת שאת רואה אותו את יודעת- הוא כל מה שאי פעם חלמת ורצית, וכשהוא מסתכל עלייך את מרגישה כמו הבחורה הכי ברת מזל בעולם.
הייתי מהילדות שחולמות שיום אחד הן יכירו את האביר על הסוס הלבן שלהן.
הוא יאהב אותן אהבה ללא גבולות וירכב יחד איתן אל האושר והעושר עד עצם היום הזה.
האחד שאיתו אני אכתוב את האגדה שלנו.
שום דבר לא הכין אותי לכך שהחיים טיפה יותר מורכבים.
אגדות לא קיימות ואבירים הם ההמצאה הכי טובה בימינו, כל מה שחלמתי עליו נראה רחוק שנות אור מהמציאות שלנו.
אם לפני ארבעה חודשים הייתם מספרים לי שבקרוב אני אחווה את שברון הלב הכי גדול שלי בוודאי הייתי צוחקת לכם בפנים.
אני לא אחת שמתאהבת בקלות, בודדים ביותר הצליחו להיכנס לתאים הקטנים של ליבי.

אבל זה קרה.
שון קלי, הבן אדם האחרון ביקום שהייתי מאמינה שאתאהב בו. 
היחיד שמסוגל להביא אותי לסף שיגעון ובו זמנית מסוגל לגרום לליבי להתפרע כשהוא בסביבה.
האדיוט הגמור הזה שגורם לי לאבד את הנשימה בזמן שהוא מביט בי עם העיניים הירוקות המהפנטות שלו, קורא אותי בלי להתאמץ.
האחד הזה שבכל פעם ששפתיו מנשקות את שפתיי מתפוצצים סביבנו זיקוקי דינור, מקהלות שרות שירי אהבה ומיליוני פרפרים מקיפים אותנו בחום.
אותו אחד שגורם לכל גופי לעקצץ בכל פעם שהוא מתרחק ממני ומחזק את תחושת הריקנות בתוכי כשהוא לא עומד לצידי.
שון קלי, זה שמהיום הראשון שבו הכרנו הפך ליריב המושבע שלי.
הגבר שפגע בי נואשות, שבר, מחק והרס כל חלק שעוד נותר מהילדה המאמינה.
דווקא בו התאהבתי.
כנראה שמתכננים תוכניות יש מישהו גדול מאיתנו שכבר תכנן אותן היטב.
זה לא הולך להיות קל, תחזיקו חזק.

נכנסתי אל הדירה הקטנה שלנו לבושה במבט הפוקר פייס הטוב ביותר שלי.

"נו??" אמילי רצה אליי כשהבחינה בי. שמרתי על המשחק הקטן שלי ונעלתי בייאוש את הדלת, פגשתי את עיניה הסקרניות ובתנועה איטית הנדתי בראשי בשלילה.

"מה?! זה לא יכול להיות נואל, זאת חייבת להיות טעות!" אמילי צעקה בכל רחבי הבית רותחת מעצבים.

"אמילי.." קטעתי את הטירוף שלה, נושכת את שפתיי בניסיון לא להתפקע מצחוק.

"אין לך מה לדאוג" היא נשפה בחדות והנהנה בראשה נמרצות, "אני אדבר עם המפיקים, עם האחראים, גם עם התאורנים אם יהיה צורך! אף אחד לא יוותר על החברה הכי טובה שלי".

"זה מתוק מצידך אבל אני מקווה שבזמן הזה לא תתגעגעי אליי יותר מידי כי אני עוברת לניו יורק לתקופה.." אמרתי בדרך אגב מושכת בכתפיי.

פיה של אמילי נפער, מיד היא אחזה בידיי ומחצה אותן בהתרגשות "זה מה שאני חושבת שזה?"

"התקבלתי התקבלתי התקבלתי!!!"