לשחק עם שון קלי

ללא מסכות - פרק 40

זרועותיו של שון שעטפו את מותניי קרוב אליו עכשיו הפכו לנוקשות כשהזכרתי את האקס שלי.
״האקס שלך?״ נימת קנאה נשמעה ממנו.
תכף הוא יבין שאין לו צורך בקמצוץ של קנאה כלפיו.
ירדתי מחזהו ונשכבתי על הצד לידו, שון פנה כמוני והשעין את ידו סביבי.
״כן.. יש סיבה לכך שהייתי מאוד סגורה ומחושבת איתך״ נאנחתי שנזכרתי בבחורים שהייתי בקשר איתם בעבר, ״למען האמת לא רק איתך, עם כמה גברים בחיי״.
עיניו חקרו אותי והקשיבו לי בריכוז, המילים עמדו תקועות בגרוני. לא ידעתי מאיפה להתחיל לספר את הסיפור שלי.
״אני וג׳ייסון הכרנו בשנה האחרונה שלי בתיכון, הוא אומנם למד איתי בשכבה אבל לא היינו באותה חברה.
אף פעם לא הייתי מהבנות המקובלות. היה לי מעגל חברים מאוד מצומצם, את רוב הזמן העברתי עם אמילי אך בשנה האחרונה דברים השתנו״.
עצרתי לרגע ושקעתי במחשבות על התקופה האפלה הזאת, התקופה שבה לא נשאר ממני כלום. הרגשתי במשך כל יום ריקנית, חסרת תועלת.
״ג׳ייסון היה ההפך ממני בהרבה מובנים. הוא היה הקפטן של נבחרת הפוטבול בתיכון, אין אחד שלא קינא בו ולא הייתה אחת שלא רצתה אותו. הוא היה מאוד יהיר ובטוח בעצמו בזמן שאני הייתי ביישנית וחסרת ביטחון.
לא הייתי גרה בקרבת התיכון לכן הייתי נוסעת בהסעות מסודרות. יום אחד התעכבתי קצת יותר מהרגיל בסוף היום ופספסתי את ההסעה, כבר הייתי עייפה בשביל לחכות עד ההסעה הבאה והחלטתי לחזור הביתה ברגל למרות שזה מרחק של חצי שעה לפחות. באמצע הדרך האוטו של ג׳ייסון עצר לידי, הוא זיהה אותי אלוהים יודע איך והציע לי טרמפ הביתה״.

אני לא מאמינה שפספסתי את ההסעה הארורה. הייתי צריכה להקשיב לאמילי ולא להתעכב אצל פרופסור אריק.
שיעורי כימיה מטופשים.
התחלתי לצעוד לכיוון הבית שרוח חזקה מעיפה את שיערי לאחור, החודשים הקרים החלו להגיע והתחרטתי שלא לקחתי ז׳קט איתי.
שפשפתי את זרועותיי עם כפות ידיי בניסיון להתחמם בעוד רכב שחור ומוכר נעצר לידי, רגע זה לא-
״היי את לומדת איתי בשכבה לא?״
ג׳ייסון בראון. פאקינג ג׳ייסון בראון מדבר איתי.
כחכחתי בגרוני, שומרת על הבעת פנים אדישה עד כמה שיכולתי ״כן בתיכון וי.סי, אתה ג׳ייסון לא?״
הוא הבזיק לעברי חיוך שממיס את כל הבנות בוושינגטון ״כן זה אני״, הוא ציחקק ועיניו המשיכו לסקור אותי ״את צריכה טרמפ? אני מניח שפספסת את ההסעה אם את הגעת לכאן״.
הוא מציע לי טרמפ? אלוהים! אמילי הולכת להתחרפן! אוקיי בואי נשמור על רוגע.
״אני אשמח לטרמפ״ לחיי האדימו במבוכה ומיהרתי להשפיל את מבטי כדי להסוות את האדמומיות.
צליל פתיחת הדלת נשמע ומיהרתי להכנס למושב הנוסע ולחגור את עצמי.
ידו של ג׳ייסון התקרבה אליי ובמגע הכי עדין שאי פעם הרגשתי הוא הוזיז ברכות קבוצת שיער טועה אל מאחוריי אוזני ״ומה שמה של היפייפיה?״.
נשכתי את שפתיי, מונעת מהחיוך המטופש שלי לעלות ״נואל, אני נואל סקוט״.