לשחק עם שון קלי

מי אתה באמת - פרק 41

הפרק הזה מוקדש לכל הקוראות הכי מדהימות שיכולתי לבקש לעצמי.
חיממתן לי את הלב🌠
אוהבת עד הירח ובחזרה ✨💖🌜

״בייבי״ קולו של שון חדר לתוך החלומות שלי אך הייתי עייפה מידי בכדי לפקוח את עיניי.
התגלגלתי ונשכבתי על בטני, החום שהוקרן מגופו השכוב לצידי עם השילוב של השמיכה הסופר עבה שלו היה כל כך נעים עד שמצאתי את עצמי נרדמת שוב.
נשיקות רכות ליטפו את עורפי וצימררו אותי. בתנועה קלה משכתי את שיערי לאחור, מאפשרת לו גישה גדולה יותר.
צחקוק קטן נשמע ואיתו גם הנשיקות הממכרות, אך עם כמה שאהבתי אותן רציתי רק להמשיך לישון.
״א..י ר..צ.ה ל..ש.ן״ מלמלתי והתחפרתי עמוק בזרועו של שון ששימשה לי בתור הכרית הכי קשה בעולם אך עם זאת הכי כיפית לשינה.
כפות ידיו הצמידו אותי קרוב אליו ויצרו שבילים בשערותיי ״בייבי קומי״ הוא לחש באוזני ועבר לנשק את פניי.
פקחתי עין אחת והבטתי בדמותו המטושטשת שקרובה אליי, חיוך מתוק הופיע על פניו.
״סוף סוף״ הוא הדביק נשיקה רכה על שפתיי וליטף את הלחי שלי.
״אני עייפה״ פיהקתי ומתחתי את ידיי, יד אחת בטעות פגעה בראשו של שון והוא הבליע גיחוך.
״אמא שלי הזמינה אותנו לארוחת בוקר, את רוצה ללכת?״
אמרתי שאני עייפה? טוב עכשיו כבר לא.
״כן!״ קראתי בהתלהבות, העפתי את השמיכות ועל הדרך את שון ממני.
הוא ניענע בראשו בחיוך והתייצב חזרה על רגליו, ידיו משכו אותי לעמוד לפניו והצמידו את גופי לגופו ״לא אמרת שאת עייפה ישנונית קטנה?״
״בשביל האוכל של אמא שלך אני מוכנה לא לישון יומיים״ נישקתי את הלסת שלו, זאת דרך מצויינת לפתוח את הבוקר והאמת שהתגעגעתי לסופיה והיילי.
כשחזרתי לחדרי הבחנתי בהודעות ושיחות שלא נענו מאשלי ואמילי. עניתי לשתי ההיסטריות שנלחצו שלא עידכנתי כבר במשך שעות. הרגעתי אותן שהכל בסדר איתנו, מתעלמת מהתקרית הלא נעימה אצל בריידן אתמול.
כאב עבר בבטני שנזכרתי בפרצופו המדמם אחרי ששון נתן לו אגרוף, המראה הנוראי הזה לא יצא לי מהראש בתקופה הקרובה.

לאחר ניסיונות ארוכים משון להוריד לי את הבגדים במקום לתת לי להתלבש לבסוף הוא ויתר ונסענו אל ביתה של אימו.
מכיוון שזה עדיין חג המולד השקעתי קצת יותר זמן בעיצוב השיער שלי ובלבוש. לבשתי את השמלת סריג הירוקה שלי, היא צמודה לגופי ומסתיימת בדיוק באמצע ירכיי.
השרוולים שלה ארוכים ומגיעים עד הכפות ידיים, יש לה מחשוף קטן מה שנותן תחושה של הגינות אך עם זאת סקסיות.
את שביל הגישה של אימו קיטשו אורות מנצנצים, עצי אשוח קטנים ויחד איתם מספר לא קטן של צלמי פאפרצי.
״בני זונות״ שון מלמל בעודו מחנה את הרכב ומתעלם מהפלאשים החזקים.
הבטתי בו בבלבול, ״מה?״ הוא שאל לא מבין.
״ממתי אכפת לך מהפאפרצי?״ שאלתי בגיחוך, הרי הוא זה שתמיד מתעקש שזה לא משנה אם מצלמים אותנו ושזה חלק מהעבודה שלנו.
״יש ימים שזה מציק ולא במקום, בעיקר כשאני עם הבחורה שלי ולא בא לי שמישהו יתקרב אליה כשהיא לבושה בשמלה הזאת״ עיניו סרקו את גופי ולשונו ליקקה את שפתיו.
איש מערות.
גלגלתי את עיניי ואחזתי בסנטרו שיביט בעיניי ולא ברגליי החשופות ״העיניים שלי כאן״ הזכרתי לו, נשכתי את שפה התחתונה שלי בכדי להבליע את הצחוק.
הוא רכן להדביק נשיקה על שפתיי והשתהה שם קצת יותר מהרגיל בעיקר שהפלאשים מתגברים עכשיו מרגע לרגע.
אחרי הנשיקה המסחררת שלו הוא יצא ממושב הנהג ופילס את דרכו בין הצלמים על מנת להגיע אליי.
אחזתי חזק בידו וכיסיתי את עיניי הרגישות מסינוור הפלאשים. עשרות שאלות הוטחו בפנינו אך התעלמנו מכולם ומיהרנו להכנס אל תוך ביתה הבטוח של אימו.
זרועותיו הענקיות הקיפו את כולי ודחפו אותי אל תוך גופו כך שהאורות החזקים כבר לא הפריעו לי, הסרתי את ידיי מעיניי והקפתי איתן את מותניו.