לשחק עם שון קלי

החבר העקשן שלי - פרק 35

שון לא יצא מהחדר שלו באותו הלילה.
הוא אפילו לא התגנב למיטה שלי כפי שעשה תמיד. יכול להיות שבאמת קצת הגזמתי שהתערבתי, זה לא המקום שלי לנסות לשנות את היחסים שלו עם אביו אבל הדרך שבה פניו של בריידן נפלו שברה את ליבי.
מערכת היחסים שלי עם שון היא כמו רכבת הרים, תמיד אחרי עלייה מטורפת מגיעה ירידה לא פחות קלה.
אני יכולה לצאת מדעתי מהצורה שהוא מדבר אליי כשהוא כועס. אם הוא חושב שלהטיח את המילים הפוגעניות שלו בפנים שלי לא הורג אותי, אז הוא טועה ובגדול.
אני מהבחורות שמשתדלות לא להראות לסביבה עד כמה הן פגועות, אבל עמוק בפנים כל העלבונות נשארים איתי ותאמינו לי שאני לא שוכחת אף אחד מהם.
התהפכתי שוב ושוב במיטה, מחבקת את הכרית שלי צמוד לגופי בתקווה להרדם.
המחסור של שון יושן לצידי צורם בכל חלק שקיים בי.
אין מילים שיצליחו לתאר את תחושת הביטחון שיש לי כשהוא מחבק אותי צמוד אליו ומגונן עליי בזרועותיו הבטוחות.
אני מרגישה בלתי מנוצחת, כאילו שזה רק אני והוא מול כל העולם.
מישל ניסה לעלות את המצב רוח שלי כמה שעות קודם, אבל בכנות לא ממש הצלחתי להקשיב לסיפורים שלו על הבחור החדש שהכיר. הראש שלי התפוצץ מרוב מחשבות על החבר העקשן שלי שנמצא במרחק של כמה מטרים ובוחר להתעלם ממני.
קירבתי את שרוולי הקפוצ׳ון של שון אל אפי וריחו המוכר הרגיע אותי. חיבקתי את מותניי והתקפלתי בתנוחת עובר, מדמיינת אותו שוכב לצידי ומחזיק אותי קרוב אליו כל הלילה.

*

״הוא לא מגיע לאכול?״ אשלי הסתכלה עליי וכשלא החזרתי לה תשובה פנתה להביט בסקוטר.
סקוטר מזג לתוך הכוס שלו מיץ תפוזים סחוט שאשלי טרחה להכין במיוחד בשבילו, למרות ששאלתי אותה היא ניסתה להתחמק ואמרה שזה לא ביג דיל עבורה.
כן בטח.
״הוא אומר שהוא לא רעב, זה קצת מוזר בהתחשב בכך שהבן אדם הזה אוכל לפחות שש ארוחות ביום״.
הוא באמת צדק, אני לא יודעת ממה הקיבה של שון עשוייה אבל הוא מסוגל לאכול כמויות אדירות של אוכל ולא לשבוע, ולמרות כל זה הגוף שלו נשאר מושלם.
עיניו של סקוטר סקרו אותי בניסיון למצא תשובות לשאלותיו אך סירבתי לענות עליהן.
״אולי הוא לא מרגיש טוב?״ אשלי שאלה בדאגה.
סקוטר עדיין המשיך להסתכל עליי בחשד ״כן יכול להיות״.
״אתם יודעים מה? אני שבעתי, אשלי תודה על הארוחה״ דחפתי את הכיסא שלי לאחור והרמתי את הצלחת המלאה באוכל שלי אל הפח.
״מתוקה אבל לא נגעת באוכל!״ אשלי צעקה לי מרחוק אך כבר הייתי בדרכי אל מקום המפלט שלי.

״ואז ניק הזמין אותי לעוד משקה! את קולטת?״ מישל ניער את כתפיי בהתרגשות ושב לטפל בשיערי.
הוא לא הפסיק לחפור על הבחור החדש שהכיר שאגב הוא טוען שהוא ׳הבעל העתידי שלו׳ ואני מצטטת את מישל.
״הוא לגמרי בקטע שלך״ אמרתי וחיוכו התרחב אפילו יותר.
״ידעתי שתביני אותי! כשפוגשים את האחד פשוט יודעים את זה, זה בוער לך בגוף. את בטח יודעת למה אני מתכוון״ הוא קרץ לי דרך המראה.
החזרתי לו חיוך משלי אך כצפוי הוא לא קנה אותו, ״מה קורה כאן גברת סקוט?״.
״יכול להיות שקצת הגזמתי״ נאנחתי בכיסא וסיפרתי לו את כל מה שקרה אתמול אחר הצהריים.
״מון שרי אני לא בטוח עד כמה היית צריכה להתערב אבל זה לא מצדיק את התגובה שלו. הוא לא יכול להתפרץ עלייך בכל פעם שדברים קורים לא כפי שהוא רוצה, זה לא עובד ככה״ מישל סיים לסלסל את שיערי ונתן לו לנוח בגלים מושלמים עד אמצע גבי.
״למה שום דבר לא יכול להיות פשוט?״ רטנתי וקפצתי מהכיסא הגבוה.
״החיים הם לא משהו שמצפים לו, וכשחושבים שיודעים הכל אז- בום! הפתעות מתרחשות״ הוא דימה פיצוץ בכפות ידיו.
בדיעבד לא ידעתי עד כמה מישל צדק.