לשחק עם שון קלי

תסמוך עליי - פרק 24

״ניו יורק נחמדה אבל היא לא מיוחדת כמו וושינגטון״ אמילי אמרה בעוקצנות, עיניו של מישל מיד התרחבו והוא מיהר להגן על עיר בה הוא גר ״אוי מתוקה כנראה שאין לך מושג קלוש על ניו יורק אחרת לא היית מדברת ככה״.
אחרי השעות הרבות בהם אני ואמילי השלמנו את הפערים שלנו אכלנו יחד ארוחת ערב שמישל הכין.
כמובן ששני החברים הכי טובים שלי לא מיהרו להתחבר, הם התווכחו על כל נושא אפשרי שקיים בעולם בערך.
אבל אני עדיין אוהבת אותם בדיוק כפי שהם.
על מי אני עובדת לא יכלתם להיות קצת יותר וותרנים?
שון הבזיק לעברי נחירת ייאוש ואמר עם שפתיו בלי קול ׳חופרים׳, הבלעתי ציחקוק קטן והשפלתי את מבטי אל הצלחת.
״משהו מצחיק שם בפינה נואל?״ אמילי הרימה את גבותיה.
כחכחתי בגרוני, שומרת על הבעה תמימה ״מצחיק? מה פתאום אמי״
היא הסתכלה עליי במבט של אני-יודעת-מתי-את-משקרת והרוויחה גיחוך משון שנקטע ברגע שמירפקתי אותו עם היד שלי.
״אישה״ הוא מילמל בכאב ואחז בצלעותיו בצורה מוגזמת.
״את יודעת מה? הלילה כולנו נצא למועדון הכי שווה בניו יורק ואחרי זה אני רוצה שתגידי לי איזו עיר יותר טובה״ מישל אמר בחיוך ערמומי.
״כן!״ אני ואמילי קראנו בהתלהבות.
עבר נצח מאז הפעם האחרונה שיצאתי למועדון והאמת שדי התגעגעתי לזה.
״זה לא יקרה״ שון אמר בדרך אגב והמשיך לאכול.
הסתכלתי עליו מופתעת ״מה? למה לא?״
״כי אני אמרתי״ הוא השיב כאילו זה מובן מאליו.
״מה אתה אומר״ עניתי כעוסה, הוא הצליח לעצבן אותי לגמרי עכשיו ״אם אין שום סיבה מוצדקת שלא נלך למועדון הלילה אז אני בהחלט מתכוונת ללכת״
״אמרתי שלא הולכים אז לא הולכים, מה לא ברור?״ הוא נשף בזעם.
אמילי ומישל העבירו מבטים סקרנים על שנינו אך שמרו על שקט לשם שינוי.
״ואני אמרתי שכן הולכים!״
״את באמת עושה את זה עכשיו?״ ידיו הברישו בתסכול את שיערו.
גלגלתי את עיניי בכעס, יודעת שזה מחרפן אותו ״ועכשיו את מגלגלת לי עיניים!״ הוא הניח את המזלג שלו בחבטה על השולחן.
״אין סיבה שלא נצא לבלות במועדון הלילה, מה הבעיה שלך? אין צילומים מחר״
״כאילו שזה מה שמפריע לי״
״אז מה כן מפריע?״ לחצתי עליו.
אמילי ומישל נצמדו קרוב אל השולחן מוכנים לשמוע את תשובתו של שון, מתוחים כאילו מתרחשת לפניהם סצנה סוחפת מסרט דרמה.
שון הריץ את מבטו אליהם וחזרה אליי, בעודו מתכנן בראשו איך לענות על השאלה שלי.
״תגיד לי בייבי״ השתמשתי בפרצוף הכי חמוד שלי בתור הסיכוי האחרון.
הצופים שלנו השמיעו אנחה מתרגשת כשאחזתי בידו של שון.
״פאק אוקיי לא משנה, נלך הערב״ הוא משך את ידו ממני.
״ידעתי שהוא יוותר!״ אמילי אמרה.
מישל צחק והחליק בכיף על כף ידה ״אף אחד לא עומד בפרצוף הזה״.
באמת? על זה אתם כן מסכימים?
הם המשיכו בשיחה שלהם אבל לא יכלתי להתעלם מהתגובה של שון. הוא מעדיף ללכת למועדון שהוא לא רוצה מאשר פשוט להגיד לי מה הסיבה?
הדחקתי את תחושת העלבון שהציפה אותי והתרחקתי מעט ממנו.
״אנחנו לגמרי הולכות להשתמש בכישרון האופנה שלך! תלביש אותנו כמו הכוכבות הגדולות״ אמילי התרגשה וכבר ראיתי את הגלגלים במוחה עובדים שעות נוספות על מה היא תלבש הלילה.
העברתי את המזלג שלי על האוכל, עדיין מתוסכלת משון.
״את מסכימה?״ מישל לחץ על ידי מעיר אותי מהמחשבות.
כיווצתי את גבותיי בבילבול ״למה?״
״מון שרי את בכלל הקשבת למה שאמרנו?״ הוא בחן את עיניי.
עיניו של שון מצאו את עיניי ובחנו אותי גם הן.
״כן בטח שאני מקשיבה, נעשה מה שתרצו אני מסכימה״ הרמתי את הצלחת וקמתי לפנות את האוכל מהשולחן.
אמילי הצטרפה אליי ושטפה את הצלחות שהעברתי אליה, אפילו מישל תרם את חלקו וניגב אותן.
זוג זרועות שריריות אחזו במותניי ומשכו אותי קרוב לחזה הקשה והמוכר ״בייב״ שון הוריד את ראשו מטה אליי.
״מה?״ אמרתי בשקט וסירבתי להביט בעיניו הקודחות.
״בבקשה אל תכעסי עליי״
״אני לא כועסת״ נאנחתי וניסיתי להשתחרר מאיחזתו אך הוא הצמיד אותי אליו אפילו יותר.
״את כן״
״אני לא!״
״אולי תפסיקי כבר להתווכח איתי?״
״אז תגיד לי למה אתה לא רוצה ללכת״
שון נהם ושיחרר את מותניי ״מה זה משנה?״ הוא נאנק.
״לי זה משנה!״ הרמתי את קולי.
״אני לא רוצה ללכת כי אני יודע שאני אתחרפן מכל המבטים שאחרים יזרקו עלייך!״ הוא השיב בצעקה משלו.
הלב שלי התכווץ עוד טיפה ״למה זה תמיד זה? למה אתה לא סומך עליי?״
״אני סומך עלייך, אני לא סומך על הגברים במועדונים המזויינים האלה״
תפסתי את פניו בידיי לפני שהספיק להתרחק ״תקשיב לי״, ליטפתי את לסתו שהתקשחה ונרגעה תחת מגעי ״הגברים האחרים לא מזיזים לי, אתה היחיד שאכפת לי ממנו״
״נואל-״
״לא! תקשיב לי עכשיו. הם בכלל לא מעניינים אותי, היחיד שכן עומד כאן בדיוק מולי. אתה חושב שאני לא משתגעת מכל הבחורות שרוצות אותך? תאמין לי שיש תור שלם מחוץ לבית הזה של בנות שמקוות שאולי יום אחד תבחין בהן״
״לא אכפת לי מאף אחת חוץ ממך״ הוא לחש וחזר לעטוף אותי.
״אני סומכת עלייך והגיע הזמן שתסמוך גם עליי״ קירבתי את שפתיי אליו, נואשת להרגיש את התחושה החמה.
במקום לענות שון ריסק את שפתיו על שלי בתשובה מספקת.
״ולזה אני קורא סצנה שראוייה לזכייה באוסקר״ מישל אמר בעודו צוחק יחד עם אמילי.
שון הניף את האצבע המשולשת אליהם וחזר לנשק אותי.

המוזיקה שנשמעה מחוץ למועדון הייתה כל כך חזקה שכבר תהייתי אם המסיבה נמצאת בפנים או בחוץ.
יש כמה יתרונות בחבר הכי טוב שהוא גם סטייליסט, מאפר וספר. אני ואמילי בהחלט נראנו לא פחות טוב מהכוכבות החמות בהוליווד.
שון מתחילת הערב נראה עדיין זועף אבל קצת פחות ממקודם.
״שתייההה!!״ אמילי גררה אותי אל הבר המרכזי.
״נואל..״ שון עצר אותי.
״אל תדאג לה היא תהיה בסדר״ אמילי צעקה לו מנסה להתגבר על הרעש.
החברה הכי טובה שלי בכישוריה הרבים עקפה את כל התור הארוך והשיגה לנו שתייה, היטנו את ראשינו לאחור והאלכוהול זרם בגרוני.
״בואי נראה להם איך חוגגים בוושינגטון!״ נמשכתי אחריה אל רחבת הריקודים והיא התחילה להשתגע כמו בכל הפעמים שיצאנו לבלות.
רקדנו בתיאום מושלם עם השיר שהתנגן, מרחוק מצאתי את עיניו של שון מסתכלות עליי בלי הפסקה.
׳בוא׳ סימנתי לו עם שפתיי, יודעת שהוא בחיים לא יצליח לשמוע אותי בכל הרעש שיש. הוא הניד בראשו בשלילה והרים את בקבוק הבירה שלו מסמן לי שהוא שותה.
הנחתי לו ושבתי לרקוד עם אמילי שכבר הספיקה להביא לנו עוד סבב חדש של צ׳ייסרים, עוד כמות של אלכוהול ירדה אל קיבתי והתחלתי להרגיש מעט מסוחררת.
גבר גבוה והורס נעמד מאחורי אמילי ומשך אותה לרקוד איתו, קרצתי לה בלי שיבחין והיא הרחיבה את עיניה עם מבט משמעותי.
השיר התחלף ובמקומו התנגן שיר יותר קיצבי, התאמתי את תנועותיי אל קצב השיר ונהנתי מהרגע.
ידיים גדולות החזיקו פתאום את מותניי והסתובבתי לאחור.
״את יפייפיה״ הזר אמר לי והרכין את ראשו אליי.
״תודה״ מלמלתי והתנתקתי ממנו.
הוא ציחקק והבהיר לי שהוא לגמרי שיכור ״את רוצה לרקוד?״ הוא שאל בולע את המילים.
צחקתי למראה הבעתו שניסתה להשאר מרוכזת בי ״לא תודה חבר שלי מחכה לי״ אמרתי וחיפשתי בעיניי את שון שכבר לא נראה באיזור הבר יותר.
דחפתי אותו בעדינות והתרחקתי, ״נואל!״ אמילי צעקה לי.
״אני הולכת לחפש את שון״ צעקתי בחזרה והיא הינהנה בראשה.
נדחקתי בין עשרות אנשים וחיפשתי את הבחור שלי.
אנשים רוקדים, צוחקים ושיכורים נראו בכל מקום אבל לא הצלחתי למצוא את שון.
מישל לפתע התגלה מולי ״מישל! ראית את שון?״ התקרבתי אליו והוא נראה לחוץ לגמרי.
״חיפשת אולי שם?״ הוא הצביע אל הכיוון ממנו הגעתי.
״כן״, עקפתי אותו והצבעתי לכיוון השני ״אני הולכת לבדוק אם הוא שם״.
״בואי נחפש אותו בכניסה הוא בטח שם״ מישל אחז בידי וניסה למשוך אותי אל היציאה.
״מה עובר עלייך? אמרתי שחיפשתי שם, אני לא בדקתי ש-״ סובבתי את ראשי והלב שלי הפסיק לעבוד.
בדיוק מולי הייתה בחורה ברונטית מהממת לבושה בשמלה קצרצרה יושבת על ברכיו של גבר יפה עד כאב.
ידיה הארוכות נכרכו סביב צווארו וראשה קרוב אליו באופן מחשיד.
הנשימה שלי הפכה ללא סדירה ודמעות נקוו בזוויות עיניי. תחושה מגעילה עברה בכל גופי.
הגבר הזה היה שון.

——————————————————
שבת שלום אהובות!
אוהבת עד הירח ובחזרהההה💖💖💖