לשחק עם שון קלי

LOVE ME LIKE YOU DO - פרק 10

״אתה חושב שאני טיפשה?״ נשענתי על גב המיטה שלי ולצידי ישב מישל.
כמה שעות אחרי סוף הצילומים מישל הגיע לחלק שלנו באחוזה כדי שנצפה בסרט ונאכל גלידה כפי שקבענו.
״מון שרי אני חושב שאת קצת מבולבלת״ הוא הביט בי ברוך, ״מה שכן אני לגמרי יכול להבין את המשיכה שלך לשון, כלומר היופי שלו פשוט אלוהי״.
צחקתי בתגובה ודחפתי את כתפו ״מישל אתה לא עוזר לי!״.
״אני מצטער מישהו היה חייב לומר את זה!״ הוא נאנח בדרמטיות, ״אבל עכשיו ברצינות נואל אני באמת חושב שאין אחד שלא שם לב למתח שיש בניכם, שון הוא מהטיפוסים שבשנייה שמתחילים להרגיש משהו אמיתי מתנהגים בטיפשות״.
״אתה גורם לי לחשוב שאתה מכיר אותו יותר ממה שנראה לי״ בחנתי את פניו בריכוז.
״אני עבדתי לפני כמה שנים בסוכנות של סקוטר אז יצא לי להכיר מקרוב את שון, הוא לא בן אדם רע. הוא גבר עם מטען כבד שברגע שישחרר אותו יבין מה הוא מפסיד״.
התנשפתי בכבדות ושמתי יד על המצח שלי ״אוף זה אפילו לא הגיוני שאני ארגיש עצובה בשבילו אחרי היחס שלו אליי״.
מישל שמט את ידי והחזיק אותה ״הוא צריך מישהי כמוך בחיים שלו הרבה יותר ממה שנדמה לך״.
חייכתי אליו חיוך קטן והנחתי את ראשי על כתפו.

״זאת אמא שלך?״ הוא הרים את התמונה שנמצאת בשולחן הקטן שצמוד למיטה שלי.
העברתי את האצבע שלי עליה ״כן, התמונה הזאת צולמה כמה חודשים לפני שהיא נפטרה״.
מישל הבריש בעדינות את ידו בשערי ״היא יפייפיה אמיתית, עכשיו אני מבין איך יצאת כזאת. ממה היא נפטרה?״.
״היא חלתה בסרטן, גילו אותו בשלב כבר מאוחר מידי.. אחרי שלושה וחצי חודשים היא נפטרה״ הרגשתי את ליבי דופק וניסיתי לשמור על קור רוח.
״אני מצטער מון שרי״ הוא נשק למצחי. ״אז המשכת לגור רק עם אבא שלך?״.
נאנחתי ונשכתי את פנים הלחי שלי ״הוא לא בדיוק היה שם, אחרי שאמא שלי נפטרה הוא לקח את זה מאוד קשה. בהתחלה הוא היה מסתגר בחדר שלו ולא יוצא ימים שלמים, עד שהוא התחיל לצאת לעבוד וחזר מיד לחדרו בסוף היום.
הוא אפילו לא יודע שהתקבלתי לסרט הזה, אני כבר לא בטוחה שאכפת לו״ דמעה בודדה חמקה מתוך עיניי.
לעבור את זה בגיל 17 גרם לי להתבגר. כשאימי נפטרה הרגשתי שאבי הלך יחד איתה, כאילו אני לבד בעולם.
הייתי חוזרת מבית הספר לבית שומם , דאגתי לעצמי לארוחות וניסיתי בכל כוחי לצלוח את המבחנים כי לא היה לי ממי לבקש עזרה.
בהחלט הייתי ילדה של אמא, היא לקחה חלק גדול בחיי אך גם אבא שלי לקח חלק משמעותי מחיי לפני מותה.
בכל יום הולדת שלי הוא נהג לקנות לי זר פרחים לראש בצבעים האהובים עליי- סגול לילך ולבן, ודאג לקשט את החדר שלי בבלונים וברכות.
הוא הראשון שלימד אותי לרכב על אופניים והראשון שהחזיק אותי אחרי שנפלתי.
הוא דאג להפחיד את החבר הראשון שלי במבטו המאיים והבהיר לו שאם הוא פוגע בי אין לו טעם לחזור לביתי.
כמה שניסיתי להדחיק את ההתרחקות שלו ממני לא יכלתי להתעלם מהכאב שחוויתי.
״יפה שלי אם הוא בחר לא להיות חלק מהחיים שלך זה הפסד שלו, הוא יכול להיות גאה בך. את הגעת לאיפה שאת היום בזכות עצמך״ מישל ניגב את הדמעות מפניי ופתאום שמתי לב שאני בוכה ממש.
הוא עטף אותי בזרועותיו ונתן לי לבכות לתוך חזהו עד שנרגעתי.
״טוב מספיק עם הדמעות להיום, יש לנו דייט עם כריסטיאן גריי למקרה ששכחת״ הרמתי את ראשי והבטתי במישל בחיוך.
הוא ציחקק ונשק ללחיי ״זאת נואל שלי״.