לשחק עם שון קלי

אפילוג

לכל אדם בחייו יש מספר נקודות חשובות.
נקודות שמסמנות ציון של דרך כלשהי, של סוף או התחלה.
בחיינו יש עשרות אם לא מאות נקודות כאלו, חלקן גורליות יותר מאחרות וחלקן הן אבני דרך יקרות.
לפני כמה חודשים נוספה לחיי נקודה משמעותית שכעת הפכה לחלק בלתי נפרד ממני.
שון קלי.
הבן אדם שיכל במבט אחד להאיר את כל עולמי ובמילה אחת להחריב לי אותו.
הבטתי מטה אל שמלתי הכחולה וישרתי את קצוותיה, מזכירה לעצמי לקחת כמה נשימות עמוקות.
זוג עיניים חמות פגש את שלי,  ׳את עושה את זה׳ שפתיו של מישל חייכו אליי ועודדו אותי להכנס בין דלתות האולם.
הייתי נותנת הכל כדי לחזור לעוד כמה דקות של שקט בדירה הקטנה שלנו.

״ו... מושלם״ מישל הכתים את שפתיי בגוון דובדבני ולקח צעד לאחור בוחן את המראה הסופי.
״מעולם לא שנאתי פרימיירות כמו שאני שונאת אותן עכשיו״ עיקמתי את אפי אל מול המראה, העברתי את ידי על שמלת המשי הארוכה. הכתפיות הדקות הדגישו את עצמות הבריח שלי והבד הרך החליק בנעימות על גופי.
״אני חושבת שאני עומדת להקיא״ נאחזתי בעיניו של מישל בפאניקה.
״את לא עומדת להקיא, קחי נשימה עמוקה״ הוא אמר ונשם בעצמו, עקבתי אחר תנועותיו עד שהחזרתי לעצמי מעט שלווה.
״זאת עוד פרימיירה שתעברי בגדול, אני מבטיח לך שעוד כמה שעות נחזור לספה האהובה עלינו ולבן אנד ג׳ריס שמחכה במקפיא״ הוא ליטף את הלחי שלי ונשק למצחי בעדינות.
נאנחתי באיטיות. הוא צדק, עוד כמה שעות ועוד ערב כזה מאחוריי.
מאז שהסרט יצא לאוויר היינו מחוייבים על פי החוזה להיות נוכחים בכמה פרימיירות מרכזיות. עד כה הצלחתי לעמוד בשתיים מהן, זאת הייתה השלישית ובין החשובות.
״לא רואים שום דבר?״ זזתי מצד לצד, מאפשרת לעיניו החוקרות של מישל לסרוק אותי.
״את בטוחה עכשיו״.