לשחק עם שון קלי

האיש הרע בסיפור - פרק 32

״אתה רואה שאתה אובססיבי אליי?״ דחפתי את כתפו של שון וניסיתי להתחמק מזרועותיו שעטפו אותי.
הוא צחק והניד בראשו ״אני בסך הכל רוצה את הבחורה שלי איתי בכל רגע נתון״
״זה נקרא אובססיה״ טפחתי את החזה שלו.
הוא תפס את פני בין ידיו ונישק את שפתיי בנשיקה מסחררת.
ואז בעוד אחת.
ובעוד אחת, ועוד אחת ועוד כמה עד שהשאיר אותי חסרת נשימה.

״אם אתה לא מוריד את הידיים שלך מנואל אני אאלץ לנקוט בצעדים לא נעימים״ מישל הזהיר באיום.
צחקקתי לתוך שפתיו של שון והתרחקתי ממנו, ״תפרדו זוג יונים, את צריכה להחליף בגדים לסצנות הבאות״ מישל משך אותי משון לפני שהספיק לתפוס אותי.
הפרחתי לו נשיקה באוויר ובנוהל הקבוע הוא תפס אותה וקירב לליבו.
אני לא אמס.
אני לא אמס.
נמסתי.

״תלבשי את הסט הזה בנתיים״ מישל זרק עליי חולצה ומכנסיים קצרים למרות העובדה שאנחנו נמצאים בחודש דצמבר. למקרה שמישהו הניח אחרת בדרך כלל עונת השנה בדצמבר היא חורף.
חבל שמבחינת הסרט אנחנו בעיצמו של קיץ לוהט ושמשי.
״אוי שכחתי את הנעליים, טוב תתלבשי בנתיים אני מיד בא״ נעלתי אחרי מישל את הדלת והתפשטתי.
החלפתי למכנס קצר מבד ג׳ינס והורדתי את החולצה ממני.
דפיקות דחופות נשמעו על הדלת, ״רגע!״.
חיפשתי את החולצה שהוא הביא לי ומיהרתי ללבוש אותה בעוד הדפיקות רק התגברו. הבן אדם הזה לא יכול פשוט שנייה בלעדיי.

פתחתי את הדלת לפני שתשבר מהדפיקות ״אמרתי לך שאתה אובססי-״ ליבי חדל מלפעום כשהבחנתי בדניאל עומד מחוץ לחדר ההלבשה שלי.
״אני יכול לדבר איתך שנייה?״ מצחו התקמט בתחינה.
למה הוא משפיע עליי בכזאת צורה שגורמת לי להתפתל בחוסר נעימות?
״אני מעדיפה שלא דניאל״
הוא נאנח לרגע והעביר את ידיו בשיערו ״נואל אני כל כך מצטער על מה שהיה. לא התכוונתי לפגוע בך, אני לא כזה״
״הפרחים ממך?״ שאלתי מבלי להתייחס למה שאמר לי.
הוא חייך חיוך קטן שירד מאוד מהר כשנשארתי בהבעת הפנים האדישה שלי ״כן, זה היה בתור התנצלות ולכבוד יום ההולדת שלך״.
״אני מצטערת דניאל אבל אני לא יכולה לסמוך עלייך יותר, אני מקבלת את הסליחה שלך כדי שתפסיק לנסות לדבר איתי אבל מעכשיו אני מבקשת שתתרחק ממני״.
עיניו נראו כאלה עצובות שלרגע כמעט ריחמתי עליו, ״את לא סומכת עליי ועל שון כן?״
למה הוא מתכוון?
״למה שאני לא אסמוך עליו?״
הוא הביט בי בבלבול במשך כמה שניות ואז הנהן בהבנה ״את בכלל לא יודעת״.
עצבים טיפסו במעלה רגליי עד שטלטלו את כתפיי ״על מה אתה מדבר?״ חשקתי בשיניי כעוסה.
״בסופו של דבר זה קצת מצחיק שבחרת לסמוך עליו ולא עליי, אני לא האיש הרשע בסיפור״
״אתה מוכן להגיד לי על מה לעזאזל אתה מדבר?!״ צעקתי. בשלב הזה יכולתי לחוות התקף לב מרוב המהירות בה ליבי פעם.
הוא לקח צעד קדימה אליי, ״תראי נואל שון הוא לא מי שאת-״
״מון שרי מצאתי את הנעליים! תלבשי אותם, בן מחכה לך על הסט״ מישל דחף את דניאל מבלי להבחין שזה הוא וזרק עליי את הנעליים אך הייתי קפואה בשביל לתפוס אותם.
״מה אתה עושה בחדר שלה? תעוף מפה מיד!״ מישל הסתכל על דניאל בזעם, רק מהמבטים שלו הוא יכל לשרוף אותו.
״אני הולך תירגע״ דניאל הרים את ידיו באוויר כמו פושע שמבקש רחמים, ״תפקחי את העיניים נואל״ הוא אמר רגע לפני שהסתובב ויצא מהחדר.