לשחק עם שון קלי

Say YES - פרק 45

״נואל!!״ שמעתי את קולה של אשלי מהקומה למעלה, התנתקתי משון שניסה למחות ולנשק אותי שוב.
״אמא ואבא חזרו״ אמרתי בגיחוך.
הוא נחר והושיב אותי על רגליו, מסרב לשחרר אותי ״הם יכולים לחכות״ הוא חזר לנשק את שפתיי.
צחקתי לתוך פיו וכרכתי את ידיי סביב צווארו, קשה לא להסכים איתו.
״נואל סקוט איפה את גברת צעירה?״ אשלי נשמעה טיפה יותר היסטרית.
התרחקתי ממנו וקמתי על רגליי לפני שיספיק לתפוס אותי ״תפסיקי לצעוק משוגעת היא כאן״ שון צעק בחזרה לאשלי שלא חדלה מלקרא בשמי שוב שוב.
לא עברו חמש שניות ודלת המרתף נפתחה בסערה וחשפה את דמותה של אשלי וסקוטר מאחוריה.
אנחת רווחה יצאה מפיה והיא עטפה אותי בחיבוק דוב. מחצה אותי ליתר דיוק ״התגעגעתי אלייך מתוקה! למה לא ענית לשיחות שלי?״ היא התרחקה מעט כדי לנזוף בי אך חזרה לחבק אותי במהרה.
״עניתי לכולן״ אמרתי לא מבינה.
״לא בעשרים ושלוש דקות אחרונות! אני נטרפתי מרוב דאגה״ היא הסתכלה עליי כאילו אני הפסיכית בחבורה.
״אני מצטערת הפלאפון שלי היה למעלה״ הרגעתי אותה, בולעת את הצחוק שלי.
היא נאנחה וסוף סוף ניתקה את החיבוק, סליחה הלפיתה שלה ״אז מה שניכם עשיתם כל הזמן הזה?״ היא שאלה בחשדנות מעבירה את מבטה ממני אל שון.
שון נעמד וכרך את זרועותיו סביב מותניי עם חיוך ערמומי.
״לפי המבט הזה עדיף שלא נדע״ סקוטר אמר בגועל.
צחקתי בניסיון להסוות את המבוכה שלי, הנחתי את כפות ידיי מעל ידיו של שון.
אשלי הביטה בי בשאלה שאפילו לא הייתה צריכה לשאול כי ידעתי בדיוק מה עובר לה בראש אך השפלתי את מבטי, אין סיכוי שאני מספרת לה מה עשינו כשסקוטר ושון איתנו באותו חדר.
״יותר מעניין אותנו לדעת מה אתם עשיתם? וממתי אתה חוגג את חג המולד בוושינגטון סקוטר?״ שון שאל בגיחוך, מודע לכך שתפס אותם.
״אחי ג׳ק טס עם אשתו לפלורידה אז התארחתי אצל אשלי״ סקוטר ניסה להשרות אווירה רגועה על אף שלחיו ולחייה של אשלי החלו להאדים.
״באמת? איזה כיף לשמוע בעיקר שחוץ ממני אף אחד מעולם לא התארח אצל אשלי בחגים״ הקנטתי בחיוך תמים.
״מה? זה לא נכון! מלא אנשים מתארחים אצלי כל הזמן״ אשלי אמרה במהירות, כפי שהיא עושה תמיד שהיא משקרת.
נשענתי לאחור על החזה הרחב של שון ״אם ככה תספרי על מישהו אחד שהתארח אצלך״ אמרתי בנחת מה שגרם לאשאלי לגמגם.
״היה את דיוו.. אה זאת אומרת גם ראי..לא..״ היא מילמלה בלחש מילים לא ברורות.
״באיזה שפה לעזאזל את מדברת?״ שון התפוצץ מצחוק.
״מספיק תניחו לה״ סקוטר אמר במגננה והדף לאחור את אשלי.
אני ושון החלפנו מבטים של יודעי דבר.
״אנחנו לא ביחד!״ שניהם קראו בבהלה.
״מישהו אמר שאתם כן?״ צחקתי ללא שליטה.
״טוב צוות הבלשים אתם יכולים להמשיך לצחוק עד מחר אנחנו הולכים מכאן״ אשלי נזפה ומשכה איתה את סקוטר במעלה המדרגות.
״הם כל כך ביחד״ אמרנו באותו הזמן.
אולי בכל זאת נשקול הסבת מקצוע לבילוש במקרה חירום.

״אני רוצה שנעבור על הלו״ז לימים הקרובים״ בן אמר לצוות הסרט, עמדנו במעגל מצומצם מוכנים לקראת היום צילום האחרון שלנו.
״היום זה יום הצילום האחרון, לא נשאר עוד הרבה סצנות אז תתנו מעצמכם עוד קצת״ הוא החווה בראשו אליי ואל שון.
״מחר נצלם כמה תמונות סטילס לקידום הסרט ולהקרנת הבכורה העולמית שתתרחש בקרוב, ובעוד יומיים בערב השנה החדשה כולכם מזומנים לחגיגות ענק של סיום הסרט ושנה האזרחית החדשה״.
התמלאתי בציפייה לקראת השבוע הזה, אחרי ארבעה חודשים ארוכים ומאתגרים הגענו לסיום הסרט.
התקופה הזאת שינתה אותי בכל כך הרבה מובנים, בעקבות הסרט הזה שמי היה מאמין שאתקבל אליו זכיתי המון.
זכיתי לשחק בדמות עוצמתית ומרגשת. בכיתי, צחקתי, נשברתי והתגברתי.
זכיתי בגרסא המשופרת של עצמי, בחברים לכל החיים.
ויותר מהכל זכיתי באהבת אמת.
הרמתי את ראשי ונתקלתי בעיניו הצופות של שון.
הניצוץ בעיניו אישר לי שהוא חושב בדיוק על מה שאני חושבת.
שילבתי את ידי בידו החמה.