לשחק עם שון קלי

שבור - פרק 11

שון אחז במותניי בחוזקה וצימצם את המרחק בנינו תוך כדי ששפתיו מתרסקות על שפתיי.
אני יכולה להתפוצץ מהנשיקות שלו, הוא נשך את השפה התחתונה שלי ונלחם עם לשונו בלשוני על שליטה.
הרגשתי את השיש נדחק בגבי ובתנופה מהירה שון תפס את ישבני והושיב אותי עליו כשעכשיו אנחנו באותו גובה.
הוא ליטף את הלחי שלי בכזאת רכות לעומת הנשיקה האגרסיבית שלו, פקחתי את עיניי בבהלה לטירוף שקורה ודחפתי אותו ממני.
״מה אתה עושה?!״ הוא התקרב כדי להמשיך לנשק אותי אך הפנתי את פניי הצידה.
״אל תגידי שאת לא נהנת מזה״ הוא ניצל את זה שצווארי היה חשוף מולו ונישק אותו נשיקות קטנות.
״תפסיק״ קולי רעד.
הוא המשיך במלאכתו וידיו שעדיין היו על ישבני תפסו בו חזק והצמידו אותי אליו אפילו יותר.
״שון אמרתי תפסיק״ אמרתי בקול תקיף והוא עצר להביט בעיניי.
״למה?״ האישונים שלו התרחבו והוא ניסה לשלוט בנשימות הכבדות שלו.
״אתה לא יכול לשכב עם מישהי ואחרי זה לבוא לנשק אותי, זה לא עובד ככה אני לא כזאת״ הפגיעות בקולי נשמעה באופן ברור.
״אז את לא רוצה אותי?״ פניו הרצינו.
״זה לא קשור לרוצה או לא, אני לא צעצוע שאתה מחליט פעם אחת לצרוח עליי ובפעם אחרת לנשק אותי״.
אני יכולה להתמודד עם המזג החם שלו ועם זה שהוא מתנהג כמו אדיוט גמור כשהוא מעוצבן, אבל אני לא הולכת
להיות הבובה שלו כשמתאים לו הוא בא אליה.
״נואל את לא משחק בשבילי״ הוא הסתכל עליי ונאנח בתסכול כשלא הגבתי.
״כריסטינה לא חשובה לי, היא לא מעניינת אותי״ הוא תפס בפניי שאביט בו.
״קוראים לה סטפני״ נשכתי את שפתיי בכדי למנוע מהחיוך שלי לעלות.
הוא הניד בראשו ״זה לא משנה, לא אכפת לי ממנה״.
״אז ממי אכפת לך?״ שאלתי בלחישה.
״ממך פאק ממך. אני לא יכול לסבול את זה שאני רואה אותך עצובה בגלל שהתנהגתי כמו אדיוט או שדניאל שם את הידיים שלו עלייך זה הורג אותי״ הוא הצמיד את המצח שלו לשלי.
אני חושבת שבשלב הזה שכחתי איך נושמים, הרגשתי את גופי רועד וניסיתי להשתלט על עצמי.
״אז למה אתה מתנהג ככה?״ עצמתי את עיניי.
״כי אני שבור את מבינה? אני שבור, אפילו את לא יכולה לתקן אותי״ קולו נשמע מרוסק לגמרי.
״אתה לא שבור ואתה לא צריך שיתקנו אותך״ הרחקתי מעט את מצחי גורמת לו להסתכל עליי, ״אתה אומנם מתנהג כמו אדיוט לפעמים עד שבא לי לחנוק אותך״ גבותיו הורמו בפליאה והוא פתח את פיו בכדי לדבר.
״לא תן לי לסיים. למרות כל זה אתה לא בן אדם רע, אני רואה את המבטים הקטנים שלך שאתה מודאג, אפילו בחרטה שלך לפעמים אפשר להבחין. אני לא יודעת מה הסיפור של המשפחה שלך אבל אני בטוחה שזה השפיע עלייך בעבר וגם היום. 
המחשבה שמשהו פגע בך שוברת לי את הלב, אבל אתה לא בן אדם רע״.
המבט שהיה לו גרם לבטן שלי להתהפך. הוא נשק לשפתיי נשיקה קטנה ומתוקה ושב להביט בעיניי ״איך אחרי שהתנהגתי אלייך ככה את אומרת את זה?״.
״כי אכפת לי ממך, אני רואה אותך גם שאתה לפעמים לא רואה״ נשמתי עמוק.
״אני מצטער נואל. אני פאקינג מצטער על איך שהתייחסתי אלייך מהרגע הראשון, זה לא מגיע לך״.
עיניו הירוקות הסתכלו עליי בעוצמה ודחקו בי להאמין לו, לא היה בזה צורך כי האמנתי לכל מילה שלו.
חייכתי אליו חיוך קטן ״אני סולחת״.
כתפיו הקפוצות השתחררו ברגע ונראה כי הוקל לו לשמוע את זה ״מה את אומרת שננסה להיות ידידים? אני מבטיח להשתפר״.
ידידים. הלב שלי נשבר בפעם השנייה להיום.
נשימתי נעצרה ומצמצתי במהירות בכדי לסלק את הדמעות שרצו לצאת. אני לא באמת חשבתי שאולי עכשיו אחרי הוידוי שלו הוא ירצה שנהיה ביחד, טוב אולי קיוותי שהוא מרגיש כמוני.
כלומר זה לא שאני מרגישה אליו משהו, אולי רק משהו קטנטן.
זייפתי את החיוך הכי טוב שלי ״בטח, אבל ידידים לא מתנשקים אז רצוי שתפסיק עם העיניין הזה״.
הוא צחקק והוריד אותי מהשיש ״את צודקת״.
״אז ידידים?״ הרמתי את היד שלי מולו ללחיצה.
במקום ללחוץ אותה הוא עטף אותי בזרועותיו החמימות ונישק את קודקודי ״ידידים״.