לשחק עם שון קלי

עור של פיל- פרק 20

מישל הביט בי בזהירות בוחן את הבעת פניי הלחוצה, בטח הוא תוהה לעצמו מה לעזאזל עובר בראש שלי ולמען האמת אני בעצמי לא יודעת כבר מה לחשוב.
אני ושון אפילו לא זוג ממש, אנחנו בסך הכל בודקים את הקשר שלנו וממש לא רציתי שהתקשורת תהיה חלק מזה.
לא יכלתי שלא להיות מוטרדת מכמות המעריצות שלו שבוודאי רובן שונאות אותי עכשיו, פשוט לא הייתי מוכנה לטירוף הזה.
״נואל את חיוורת לגמרי..״ ידו של מישל נופפה מולי והחזירה אותי למציאות.
״תעביר לי את הפלאפון שלי בבקשה״ החוותי בראשי לשידה והוא הניח את הפלאפון בכף ידי.
הדלקתי אותו בחשש וצפצופים מטורפים בקעו ממנו- אלפי הודעות, שיחות, תגובות ריצדו על המסך הקטן.
סגרתי במהירות את הפלאפון ונשענתי לאחור על גב המיטה ״מה אני אמורה לעשות עכשיו?״ עצמתי את עיניי בחוזקה מקווה להתעורר מהטירוף הזה.
״מון שרי אני חושב שכרגע אין מה לעשות״ ידיו עברו בליטופים מנחמים על פניי ״את צריכה להתמודד עם זה, במוקדם או במאוחר היו מגלים על הקשר שלכם. בתעשייה הזאת את צריכה לגדל עור של פיל, אחרת תקרסי״.
פלטתי נשיפה מתוסכלת ״בטח המעריצות שלו שונאות אותי״.
מישל חייך חיוך מבין ״הן לא שונאות, אולי קצת מעוצבנות״.
״אכלתי אותה״
״כן אפשר להגדיר את זה ככה״
״מישל!״ אמרתי בזעף והוא צחק ״אולי אם היית מספרת לי קודם כל זה לא היה קורה״.
הצרתי את עיניי אליו ״לא היה לי מה לספר כי רק התחלנו לצאת! אל תשכח שעד לפני יומיים שון בכלל לא יצא לדייטים״.
״ותראי אותו עכשיו, תפוס חזק על ידי האחת והיחידה נואל סקוט!״ הוא אמר בהכרזה דרמטית.
״אלוהים ישמור״ מלמלתי מנסה לא לצחוק.

ניסיתי לא לתת למחשבות להשתלט עליי בזמן שהתארגנתי ליום צילום. נזכרתי במילותיו של מישל, אני חייבת לא להשבר.
עם יציאת הסרט יתפרסמו עליי עוד כתבות ואם אני אקח קשה את הביקורות אני באמת אקרוס.
שון וסקוטר יצאו הבוקר מוקדם לצילומי חוץ לפני שהיום צילום המשותף שלנו התחיל ככה שלא יצא לי להתראות איתו.
לרגע תהייתי לעצמי אם הוא בכלל ראה את הכתבה.
טוב כל העולם ראה אותה כבר.
מישל חולל את קסמיו על שיערי ואיפר אותי בקפידה דואג להשאיר לי מראה נקי אך עם זאת מושקע.
בעודי הולכת לכיוון הסט ראיתי את שון וסקוטר מדברים בפינה.
הבטן שלי התהפכה רק מלראות אותו, יפה עד כאב.
הוא לבש מכנסי ג׳ינס כחולים וחולצה טריקו לבנה, שיערו היה מוברש לאחור והוא נראה מושלם, ככה בלי להתאמץ אפילו.
לפתע פניו של סקוטר זעפו כשהוא הבחין בי ושב לדבר עם שון.
מה?
ידיו הונפו באוויר בכעס ונראה כי הוא ניסה להבהיר משהו לשון שהסתכל עליו כאילו זה בכלל לא מעניין אותו.
נעצרתי במקומי כשעיניו של שון מצאו אותי, יכול להיות שהוא כבר לא רוצה להיות בקשר איתי? זה היה יותר מידי מחוייבות בשבילו?

״קדימה כולם למקומות אנחנו רוצים להתחיל לצלם!״ בן הכריז, עצרתי את עצמי מלגשת אליהם והלכתי אל הסט.
״אנחנו מצלמים את הסצנה של קלסי אחרי האודישן שלה לבית ספר לריקוד, ג׳ייק מחכה לה מחוץ לסטודיו״.
בזמן שדיבר הרגשתי את עיניו של שון דוחקות בי שאסתכל עליו אבל לא היה לי את האומץ.
פחדנית.
״בואי נואל תעמדי כאן״ בן מיקם אותנו לפני ששון הספיק לדבר איתי, ״מוכנים?״
״3, 2, 1 אקשן!״.
פתחתי את הדלת ושמרתי על הבעת פנים לחוצה, למען האמת לא היה לי קשה לשחק את זה.
״איך היה?״ שון רץ אליי ובחן אותי בדאגה.
״בסדר, אני מניחה״ הנדתי את ראשי והסטתי את עיניי מעיניו, עדיין לא מסוגלת להסתכל עליו.
״בייבי אני בטוח שהיית מעולה, אין לך ממה לחשוש הם יהיו טיפשים לגמרי אם לא תתקבלי״ הוא אמר והתקרב אליי.
כל מה שחלף בראשי זאת התמונה שלי ושלו במשטח ההחלקה ואת מבטו הכועס של סקוטר.
התרחקתי מעט ממנו ״אתה חושב?״.
ידו ליטפה את הלחי שלי והתכווצתי במקומי.
הבחנתי במבט התוהה שלו לפני שהמשיך בסצנה ״אני בטוח״.
״קאט!״ בן קטע אותנו מלהמשיך ״נואל מה קורה לך? את נראת לגמרי מבועתת״.
״אני מצטערת״ מלמלתי ונמנעתי מלהסתכל על עיניו השואלות של שון.
״בואו נעשה את זה שוב, תחזרו למקומות״.
״נואל-״ שון עצר אותי.
״הכל בסדר״ אמרתי מבלי להביט בו וחזרתי אל המקום.
צילמנו שוב ושוב את הסצנה עד שהיא הייתה מספיק טובה לדעתו של בן ״חמש דקות הפסקה כולם!״